שטניזם היום

רמזי דיוקס

רמזי דיוקס הוא שם העט הנוכחי והמוכר ביותר של ליונל סנל, קוסם, מוציא לאור וסופר אנגלי בן זמננו וסופר בנושא קסמים ופילוסופיה.

ליונל נולד עם סיום מלחמת העולם השנייה וחי את ילדותו בקהילה אלטרנטיבית, בטחנת מים שהוסבה למגורים, בגלוסטרשייר, קוטסוולדס. הוא זכה במלגה מבית הספר שלו בכפר וגם במלגה ממשלתית להשתלמות במכינה, בבית ספר פרטי בבריסטול, שם גילה ספרייה נפלאה של ספרי אלכימיה וקסמים עתיקים שנתרמו לבית הספר על ידי EJ Holmyard.

בסיום לימודיו בבית הספר בבריסטול, זכה רמזי דיוקס במלגה לאוניברסיטת קיימברידג, ללימודי מתמטיקה טהורה, שאפשרה לו ללמוד את כתבי אליסטר קראולי וספרים נסתרים אחרים בספריית האוניברסיטה. בסיום לימודיו רמזי ניסה את כוחו בהוראה, גינון, ניתוח מתח של מטוסים, כתיבת עותקים, כתיבה טכנית ועוד כמה דברים, לפני שהפך לסופר פרסומי עצמאי, בעיקר לתעשיות היי-טק.

בינתיים הוא עשה לעצמו שם, או ליתר דיוק מספר שמות, בכתיבה והוצאה לאור של ספרים ומאמרים על קסמים, פילוסופיה סמויה ותפיסות עולם קיצוניות. אלה כללו טור סאטירי ציני עבור Aquarian Arrow, מגזין ניאו-פנתאיסטי בבריטניה בשנות ה -70-80. כעת הוא מוכר בעיקר בשם הבדוי רמזי דוקס.

את סיפרי רמזי דיוקס, יצא לי להכיר בשנים האחרונות, אני זוכרת שכשסיימתי לקרוא את הספר :

SSOTBME Revised – an essay on magic

*(SSOTBME= Sex Secrets Of The Black Magician Exposed)

לא האמנתי שעד אותו היום לא נתקלתי בספרים של רמזי דיוקס!

אני זוכרת שחשבתי לעצמי, "איך זה שאת, Chaos magician, זורמת בכיף כבר כמה וכמה שנים בזרם 23, לא מכירה את רמזי דיוקס??!" ובאותה נשימה עלתה לה מחשבה שניה, "שאם הייתי קוראת אותו בתחילת דרכי, זה היה יכול לעזור מאוד בשיוט הכל כך כאוטי של זרם 23"…

אבל כמו כל דבר, אני מאמינה שרמזי דיוקס הגיע בדיוק בזמן הנכון, והיכולת שלי להבין ולהכיל את המידע שהוא מעביר בספריו הרבה יותר זמינה לרעיונות שלו כיום מאשר בתחילת דרכי.

רמזי דיוקס מסביר בצורה פילוסופית, פוליטית וחברתית מה זה "מאג'יק", ההסברים שלו גובלים כמעט באנליטיקה מדעית, הכל פתאום נראה הגיוני והשד והשטן כבר לא מפחידים כל כך…

לצערי הרב הספרים של רמזי דיוקס עדיין לא מתורגמים לעברית, אבל המאמר שטניזם היום, שנכתב לפני 30 שנה! עדיין כל כך רלוונטי בעיני, שהחלטתי לתרגם אותו ולהעלות אותו לכאן.

בכמה מקומות תראו כוכבית קטנה ולידה בסוגריים הסבר קצר או מילה שהופכת את המאמר לעוד יותר רלוונטי לנו, כאן בישראל 2021.

מקווה שתהנו!

שטניזם היום

פורסם לראשונה ב-1991 Chaos International, תחת שמו של הוגו ל'אסטריינג' (הוא רמזי דיוקס).

יש בעיה בניסיון להציג את השטניסט.

ברגע שאני כותב משהו שנשמע בכלל סביר, הגיוני, או אפילו חביב, עלולים לדחות את דברי כ"לא שטניזם אמיתי ".

למה? 'כי השטניזם הוא רשע מוחלט'.

אנלוגיה – ישנה אפשרות להוכיח שהנשיא רייגן*(טראמפ) אינו נוצרי – הוא לא מתון, הוא לא מראה שום סימן להפניית הלחי השנייה או לוותר על העושר העולמי … מצד שני הוא רואה את עצמו כנוצרי, ותומכיו יסכימו איתו ובגדול. לכן, ברמה המעשית של מאמר זה, אני הולך עם אמונתו.

בתמורה, אני לא מצפה, כשאני מראה סימנים של חילול השם והקרבת הדם, שיגידו לי שאני לא 'שטניסט אמיתי'.

נושא השטניזם מוקף בצעיפי האשליה. אם נסיר את הצעיפים בזה אחר זה, נראה שאנחנו מתקרבים לליבה אמינה יותר.

הצעיף הראשון הוא הרעיון המוחזק על ידי קנאים נוצרים ועיתונאים פופולריים, כי האלטרנטיבה היחידה למדע או לדת הוא דבר הנקרא 'כישוף או קסם שחור'.

הצעיף השני מגלם את התפיסה השימושית יותר שיש גם משהו שנקרא 'כישוף או קסם לבן'.

כישוף לבן הוא כישוף המופעל למטרות טוב, לעומת הכישוף השחור המופעל למטרות רוע.

כל אדם בעל ראש פתוח שיש לו ניסיון ומכיר מכשפים לבנים, בוודאי יסכים שאנחנו הולכים לכיוון האמת, יחסית לרעיון שמייצג את הצעיף הראשון.

הצעיף השלישי מגדיר את הרצף בין הקטבים הללו. בטענה שיש הרבה גוונים של קסם, תלוי בטוהר הכוונה ובחוסר האנוכיות היחסית של המתרגל. השטניזם הוא התגלמות הקצה השחור הקיצוני על 'הספקטרום' הזה. לעתים אנו רואים את הרצף הזה כמדרון חלקלק המוביל אל השטניזם, מה שמקביל לתפיסה שהשמאל הפוליטי הוא מדרון חלקלק אשר באופן בלתי נמנע מוביל אותנו לקומוניזם אולטימטיבי. רעיון זה, הוא אמונה סבירה (אם בצורתו הקסומה או הפוליטית) ואיתו אפשר לזכות בחברים, להשפיע על אנשים, לכתוב מאמרים פופולריים, להתפרנס… אבל זה מלווה בהשלכות על המכשף המנוסה, שיום אחד יתעורר וישאל "מי לעזאזל בעצם יעשה קסמים למען הרוע?"

האנשים היחידים שעשויים להתמסר לרוע מוחלט יהיו כמה אמנים בודדים או הנער/ה העוברים משבר התבגרות. רחוק מלראות את אותו מיעוט כאיום קוסמי גדול, אני מרגיש די חיבה כלפיהם, אוהב אותם על המאמצים החולפים שלהם להוסיף קצת צבע לחיינו. אם כישוף שחור באמת הוא כלי של רוע מוחלט, הוא לא יכול להיות נפוץ ולא מסוכן.

בהסרת הרוע הבא, אנו מכירים בכך שרוע טהור הוא חסר אונים. כל המעשים המסוכנים והמרושעים באמת, מוקדשים לא לרוע טהור, אלא לתפישה מעוותת של הטוב. אם אדולף היטלר היה מכריז בתחילה על תנועה המוקדשת לרוע טהור, או אפילו לספק פורקן לנבזיות המשותפת של האדם, הוא היה נשאר מאחורה ללא תומכים. במקום זאת, הוא הציע 'דרך' להחיות את גרמניה, ליצור 'סדר חדש' וביטחון מפני רעות הקומוניזם – רעיונות שמיישרים קו עם הגדרת הטוב – הכל טוב מאוד, והכל דומה מאוד למטרות הממשלה הנוכחית.

לכן כישוף שחור, אם הוא אכן חלופה חזקה ומסוכנת למאגיה לבנה, וחייב להיות בעל משמעות גדולה יותר מסתם כישוף שנעשה למטרות רעות בלבד.

בהסרת הרוע הבא אנו רואים קוטביות שונה, כזו שבאמת משקפת הבחנה חיונית וחשובה. אף על פי שיש מעטים שמודים בגלוי בעיסוק במאגיה שחורה. אלה שכן, המכונים 'מכשפים שחורים', אינם עובדים למען הרוע, אלא עם הרוע.

בזמן שהמכשפים הלבנים אינם מוכנים לעשות דבר מלבד לגרש שדים וכוחות רשעים, המכשפים השחורים יכירו, יכבדו ואף יסתכנו בזמן העבודה עם הכוחות האלה.

הנה דוגמא פסיכולוגית – סטודנט באוניברסיטה סובל מהתמוטטות עצבים ונקרע מאלימות פנימית. הוא מופנה לפסיכיאטר המגרש את השד הזה ב'חרב האנליזה'. זהו כישוף לבן – זה משחרר את התלמיד לחזור לעבודתו, לקבל תואר טוב וקריירה מצליחה.

אחרי עשרים שנה של הצלחה, הוא עדיין סוחב חולשה קלושה אך מתמשכת שמטרידה אותו. הוא מרגיש אשמה רעילה, למראית העין, הכל בסדר, אבל בחוויה האישית שלו, הכל פשוט חסר טעם. הוא פונה כעת לסוג אחר של אנליסט, יקר יותר, שמגלה שהשד המגורש היה למעשה, חלק בלתי נפרד מאישיותו, וכשעזב, לקח איתו את קסם החיים. המשימה העומדת לפניו כעת, היא מטלה מסוכנת – לצאת למסע פנימי לחידוש הקשר עם אותו שד הכלוא עמוק במעמקי נפשו, ולנסות להטמיע או לגאול אותו בכדי להשיב את החיים למלוא קסמם.

זה כישוף שחור (ואולי בגלל זה הוא עולה יותר!).

כמה מכם יגידו שזה חייב להיות כישוף לבן כי המטרה היא טובה – אבל להתקרב לשדים כאלה כצדיק, זה לא חוכמה. ההגדרה 'שלמות' יותר מדוייקת במקרה הזה מאשר ההגדרה 'טובה'.

כישוף לבן עושה עבודה מצוינת, אך במונחים אלה הוא לא עושה את כל העבודה. מי שמסתכן בעבודה הכרוכה בהרכבת החתיכות האפלות שנותרו במעמקי הנפש, יכול לקרוא לעצמו מכשף שחור, אך עדיף שלא בפומבי.

דוגמאות פסיכולוגיות לא מתאימות לכולם, אז אאזן זאת עם דוגמה פוליטית פשוטה. מישהו מארגן מעשה זוועה כדי להביע את כעסו. האימה שבמעשה מציתה את דמיונו של הציבור המשועמם והמעשה מכונה בשם 'פעולת טרור'. פרסום מכל סוג שהוא מאמת את המעשה, ובעוד כמה שנים יש לך תנועה. תהליך זה נקרא 'קידום' השד, שד הטרור.

השד מוזן על המקבילה החברתית של אנרגית המדיום-תיקשור *(המדיה), אך הוא נשאר שם *(בכלי התקשורת/רשתות חברתיות) ולא נמצא בסכנה ממשית. ואז מגיעה התפתחות חדשה – אנשים ללא סכנה ממשית מתחילים להרגיש מאוימים, ומעורבים באופן אישי ב"מאבק" בטרור. תופעה זו נקראת 'דיבוק'. אנשים אלה שכחו שהשד הוא ישות מגוונת, ומכוונים את ההתקפה שלהם נגד מטרה אנושית (בדרך כלל).

פצצות מוטלות על העם הלובי *(פלסטיני/ישראלי) בניסיון להשמיד עקרון מופשט. השד שגורם לגברים להביע אלימות תיקשורתית פוליטית, לוחץ כעת על ההדק; המתנגדים הקולניים ביותר ל"טרור", הפכו לטרוריסטים!

הקוסם הלבן היה מגרש את השד המרושע, השחור היה עושה איתו ברית.

אזהרה: מאמרים, חשבונות ופוסטים על חוזי כישוף שחור, עלולים לגרום לעבירה.

נוצרת מערכת יחסים עם השד, סוג של הבנה.

סימפטיה לשטן אין פירושה להזדהות עם השטן – יש אפילו תחושה שעצם האימה של הקסם השחור הופכת אותו לבטוח יותר מאשר כישוף לבן.

מה שקורה אחר כך אינו צפוי, שכן כישוף שחור הוא אנרכי יותר מאשר לבן. אנו פשוט פועלים מנקודת מבט חדשה. כלפי חוץ אפשר להתנהג כמו הקוסם – אפשר להפציץ את לוב.

עם זאת (וכאן הרציונליסט נוטש אותנו בלעג וייאוש) הקוסם סבור כי ככל שהמעשה החיצוני דומה, התוצאה לטווח הארוך תהיה שונה. המטרה של האדם תהיה אמיתית יותר מכיוון שזו תהיה אצבע אנושית ולא דמונית על ההדק.

השטניזם, או כישוף שחור, קורא למערכת יחסים עם השד האולטימטיבי שלנו – אנחנו. סביר להניח שמדובר ברוע כללי ואישי יותר מאשר בטרור.

לדוגמא, קחו בחשבון נער נחמד וחרוץ שמעולם לא מורד. הוא מפתח דחייה איומה לבריונים החוצפנים שזוכים להשכיב את כל הבנות הכי טובות ואז, כמה שנים מאוחר יותר, משיגים את כל העבודות הכי טובות. בעיניו, השטן הוא אדון העולם, התאווה והתוקפנות. דעה זו כמו מקבלת אישור, כשבבגרותו הוא מוצא את עצמו מאוהב בטירוף באשתו של גבר אחר- הגבר השני נחמד עד כאב ואשתו לעומת זו מתנהגת כמו זונה חצופה מאחורי גבו.

אם יש לו מזל הוא יתעורר לעובדה שהוא עצמו זה שכואב ומפתח אשמה מוגזמת הנובעת מהזדהות עם הבעל הסובל. הוא מתחיל לשים לב כיצד הבעל מחמיר את המצב בצורה פסיבית. ההבנה ששניהם "באותה הסירה" (אחוזים "באותו הדיבוק") הוא בדיוק הזמן לעשות קסמים.

כישוף לבן יסיים את הרומן, בעוד שהשטניסט עשוי לשקול לנפנף בניצחונו המיני בפני הבעל.

מעשה זה יעשה כבוד לשד המשותף, השטניסט יידע כיצד הבעל הנבגד מרגיש – אם הוא מקרה חסר סיכוי, חייו "ישודרגו" למתיקות המזוכיסטית של טרגדיה קוסמית; או שהמשבר יעורר אותו וידחוף אותו להשתחרר ממערכת היחסים ההרסנית שבה הוא נמצא . בשני המקרים, 'ניאוף' מקבל הנאות חדשות, שכן האדם למד כיצד להתייחס לבני אדם ולשדים כאחד.

בדוגמאות אלה, לא הצלחתי להגדיר במדויק את אופי היחסים עם השטן. לצפות את זה במאמר קצר יהיה לא מציאותי – מה טיבה המדויק של התמסרות לדת כלשהי?

כמו כן, לא התייחסתי לצורות הטקס המדויקות והתפילות, אלא רק על העקרונות. תפילות וטקסים אלו, כל כך מגוונים ואישיים שהם רק יסתירו את הטיעון הבסיסי. בנוסף לכך, פרטים אלו בקלות יכולים לגרור אותנו לתוך ביצת הדעות הקדומות כשמדובר בדתם של עמים אחרים; למשל, טקס 'היוכאריסט' הנוצרי (Holy Communion) מציג עדויות רבות להיותו טקס כת קניבליסטים, במידה ואתם מחפשים ראיות אלה.

וגם לא התעכבתי על הקרבת דם. זה נובע בחלקו מהציניות שלי – יום אחד יהיה עלי לעשות זאת למען ישועתי. קורבנות דם שטניים הם לא דבר שיגרתי ולא מבוצעים בקנה מידה גדול. באופן אישי, אני מרגיש שהצורך בהקרבה אנושית רחבת היקף היא יותר סימן של דת ותיקה ועייפה. אין ספק כי ההקרבה האנושית הגדולה בג'ונסטאון עשתה את עבודתה ובעקבות הרצח ההמוני, נרשמה עליה חדה במספר המבקרים בכנסיות בארה"ב. השטניזם לעומת זו, לא נדחק לקצוות קיצוניות שכאלה.

כשטניסט מסורתי, אני מתעב את הכנסייה הנוצרית אך אינני שטניסט טיפוסי, מכיוון שאני מכבד את מקורותיה. הנצרות והקומוניזם הם הדתות של 'האנדרדוג' – ככאלה, שניהם מחוללים פלאים כשהם מוחזקים במקומם על ידי רדיפות אידיאולוגיות. אך ברגע שדתות כאלה עולות לכוח מוסדי הן הופכות להיות מגעילות ביותר.

העולם הופך למקום תרבותי להפליא כשאתה מחבק את השטן – במשך שנים אתה מאמין שהעולם 'זקוק לעקרונות *נוצריים (או יהודיים במקרה שלנו), כי בלעדיהם האנושות תחזור לעולם רווי באכזריות פראית, ואז יום אחד אתה דוחה את העקרונות האלה ומגלה, שלא הפכת לפרא אדם! ואתה מבין שלמי שמחזיק באמונות כאלה לגבי האנושות, יש משהו די נבזי הדבוק לעורפו ומושך בחוטים. לאחר שגילית כמה אתה עצמך נחמד באמת, אתה רוצה להזמין את הנבזות הזו לריקוד …

בואו ונחזור לבעיה בה התחיל מאמר זה- עולמו של השטן הוא 'העולם', לכן אני עושה את השיפוט שלי לא על עיקרון רוחני אלא על השפעות עולמיות. האדם שמבלה שעה כל יום ראשון בכנסייה אוהב להיחשב כנוצרי גם אם הוא מבלה את ששת הימים האחרים בחמדנות, יהירות, רישעות, תוקפנות ותאוותנות. לעומת זה, השטניסט שמבצע טקסים חודשיים שאולי עלולים להיות שנויים במחלוקת, היה רוצה להחשיב את עצמו כשטניסט וירצה שיסלחו לו בימים האחרים כשהוא עובד בהתנדבות ו או נותן צדקה בסתר.

חסרון אחד בזלזול הנוצרי בעולם ובגוף, הוא שנוצרים*(דוסים) קיצוניים יותר מרגישים חופשיים להפעיל לחץ קיצוני בהתאמה על גופם ורכושם של מי שאת נפשם הם רוצים להציל.

אז בבקשה אל תפרסמו את הכתובת שלי.