כישוף שחור

Swarms of angels by Gustave Dore

מהו קסם שחור?

מאז תחילת תנועת האוקלט המודרנית, כמעט כל קוסם הגדיר את עצמו כקוסם לבן. ההגדרה 'קוסם לבן' זכתה לפופולאריות רבה ומאדאם בלוואצקי, מייסדת התיאוסופיה, הגדירה פחות או יותר את חלקי הקסם שהתאימו לתאוריות שלה כ"קסם לבן", ואת אלה שלא התאימו לה, הגדירה כ"קסם שחור". מאדאם בלוואצקי כמובן ממקמת את עצמה גבוה על קצה הספקטרום של הקסם הלבן .

גם אליסטר קראולי, שהיה אנטינומי (במקרה שלו, נגד חוקי הכנסיה והנצרות), עדיין הגדיר את עצמו כקוסם לבן שהולך על השביל היד הימנית. זאת, למרות שהוא נופל בבירור להגדרה של שביל יד שמאל. בהגדרתו, קוסם שחור, או מה שהוא כינה "אח שחור", הוא מי שמסרב או אינו מסוגל לחצות את 'התהום', כדי להכחיד לצמיתות את האגו. קרואולי האמין שכל קסם צריך להיות בשירות "העבודה הגדולה", שהייתה (1) להשיג את הידע של המלאך השומר הקדוש, (2) לחצות את התהום, וכתוצאה מכך לחיסול האגו.

למה לקסם שחור יצא שם כל כך גרוע? 

כדי לקבל לגיטימציה חברתית "הקוסמים הלבנים" פשוט צריכים משהו שיתן להם להרגיש טוב. משהו שיוכיח שהם טובים יותר מהקוסם השחור ועיסוקיו בכישוף שחור (מואהההה צחוק מרושע ברקע). במיוחד בחברה הנוצרית המוצפת בערכי הנצרות ובמוסריות שלה, הקוסמים הלבנים אהבו ועדיין אוהבים שיהיה להם על מה להצביע ולומר, "ראו, אנחנו הקוסמים המכובדים. לפחות אנחנו לא כאלה".

לרוע המזל, הרעיונות שלהם על "קסם שחור" הם בדרך כלל חוסר הבנה בסיסית מהו קסם או כישוף שחור. 

בדרך כלל, אם תבדקו יותר לעומק, תגלו שהרוב הקוסמים "השחורים", הם אנשים מכובדים למדי, ואין להם עניין להציב חזית שקרית. אפילו שטניסטים, למרות שהם די יכולים ליהנות מללעוג לאלה שראויים שילעגו להם, ולאתגר את הסטטוס קוו, יבהירו היטב היכן הם עומדים ומהם הערכים שלהם (רמז: זה לא "רוע").

אז, אחרי כל זה, מה זה קסם שחור?

נתחיל מההגדרה הפשוטה, ונסתעף משם.

"קסם שחור הוא הבלבול והשינוי המכוון של החוקים האוניברסליים של הקוסמוס".

או במילים אחרות, קסם שחור הוא להשתמש ברצון כדי לגרום לשינוי ביקום האובייקטיבי.

לא מאוד מפחיד, נכון? למה זה כל כך שחור?

ובכן, ההגדרה המצוטטת לעיל היא המפתח. זכרו שבעיני האדם הממוצע הסדר הוא בטוח ומוכר, ושינוי או "בלבול" הסדר הזה הוא ברמה של חילול השם.

אז בכל פעם שאתם מבצעים קסם שחור, ובכך משנים את הסדר הטבעי של היקום האובייקטיבי, אתם עושים את מה שסט, שפרומתאוס והשטן עשו, ועוד דוגמאות רבות אחרות. ואתם צועדים במשעול בו צעד ועדיין צועד "נסיך החושך" הארכיטיפי, אתם עשוים לשאול, "אבל האם זה לא מה שכל קוסם טוען לעשות?"

וזה מה שמוזר כאן. נראה שהקוסמים הלבנים חיים בסתירה תמידית עם התאוריות והחוקים שהם פועלים לפיהם. מצד אחד הם כופים ללא הרף את רצונם על היקום האובייקטיבי, אבל מצד שני ובאותה נשימה הם טוענים שהם רוצים להתמזג עם אותו היקום האובייקטיבי.

וזו בדיוק הסיבה שקראולי אמר שכל קסם צריך להיות רק למטרת השיח והשגת הידע עם המלאך השומר הקדוש. כל השאר מבחינתו היה בגדר קסם שחור. תכלס הוא די צדק, אבל כמה קוסמים באמת דבקים בזה?

ואני שומעת אתכם ממלמלים: "אבל מה עם קללות? האם אין שם קסם אפל?"

קסם מוגדר על ידי כוונת הקוסם. אם הכוונה שלך היא לכפות את רצונך על היקום האובייקטיבי, זה קסם שחור. אם הכוונה שלך היא להתמזג עם הכל, אז זה קסם לבן.

לכל קוסם שחור יש את הקוד האתי שלו. אם הם בוחרים לבצע קללה, זו הבחירה שלהם. הם (בתקווה) מוכנים להתמודד עם כל ההשלכות. אני לא מדבר על קארמה: אני לא חושב שהרבה קוסמים שחורים מאמינים במושג קארמה.

אנחנו הסמכות הסופית שלנו. אנחנו אלה הבוחרים איזה קסם נבצע או לא.

בהשראת מאמר מאת ברנדון אוליברס

אז איך כל זה מתקשר בעצם לסוהיין/הלווין/ליל כל הקדושים/יום המתים?

בתקופה הזו באירופה ובמיוחד בצפון אירופה שעות היום מתחילות להתקצר באופן משמעותי, שמי הקיץ התכולים הופכים לאפורים והלילות קרים וחשוכים. ההרגשה הכללית שהאפלה מתקרבת ולאט לאט עוטפת אותנו.

אם נחזור בזמן כמה אלפי שנים אחורה, זו בדיוק העונה בשנה שהחקלאי האירופאי צריך היה להחליט את איזה מהחיות הוא שומר שיעברו את החורף, זה אומר לדאוג לרפת/דיר/אורווה בטוחה ומזון זמין ואיזה חיות הוא שוחט כדי שישמשו לו ולבני משפחתו למזון, ביגוד ואנרגיה לחורף המתקרב ובא.

במקביל, כל השדות כבר נאספו והידיעה שמעכשיו עד אפריל לפחות, אין שום גידולים שיכולים להאכיל אותו ואת בני משפחתו. הפחד מפני החורף המתקרב מתחיל לכרסם בליבו. 

זוכרים את משפט המפתח ממשחקי הכס?

Winter is coming…

 אז למי אנחנו פונים שהפחד מכרסם בלב ואלת הצפון מתדפקת על הדלת? 

כשהקור והחושך מתקרבים ישנה משיכה כמעט אונבריסלית לחפש עצה ונחמה לכל מה שמעבר לווילון הדימדומים או בעולמות התחתונים או לאבותינו הקדמונים והאמהות הקדמוניות, ויש קדמונים שזכו לעלות מדרגה וקיבלו את המעמד הנשגב של קדושים/חז"ל/לואה ואולי אפילו לפעמים כל מיני אלוהים/ות שונים ומשונות.

חגי גלגל השנה מאז ומעולם נחגגו סביב הירח המלא או הנולד, סוף חודש אוקטובר היה הזמן בו הקהילות הקלטיות הפגאניות התאספו כדי לחגוג את מות הקיץ באופן רשמי ותחילת החורף,לחג שלהם הקלטים קראו סוהיין(Samhain). במקביל, שכניהם האנגלים הפגאנים חגגו את הווינטרפיילט'(Winterfylleth) והנורדים חגגו את הווינטרנייטס(winternights/ventaetr), כל החגים הללו ציינו את תחילת החורף, הימים מתארכים וחשוכים וסוף היבול.

במאה התשיעית חלק מהכנסיות בבריטניה החלו לציין את יום כל הקדושים בין ה 31 באוקטובר והראשון לנובמבר, האפיפיור גרגורי הרביעי הרחיב את החגיגות לכל שאר הכנסיות הקתוליות ברחבי העולם.

הסיבה לציון חג נוצרי זה הינה מצד אחד שרירותית נטו – היו צריכים למצוא תאריך, התאריך הזה היה פנוי, מצד שני הייתה מגמה למשוך את הציבור הפגאני לחיק הכנסייה על ידי להציע להם חגיגות "מוכרות" באותן תאריכים ועם אותו ציוויון. 

החגים שהקהילה הפגאנית המודרנית חוגגת כיום, הלווין וגם סוהיין משויכים יותר למגמה שהחלה במאה התשיעית מהכנסיות שרצו למשוך קהל. הדלעת שכל כך פופולרית בעונה זו היא הרבה יותר משמעותית לחגים האורגינליים מאשר שיטוט בטירה רדופת רוחות באמצע הלילה או סיאנס חברי להעלות את דודה נחמה.

וכמובן, כמעט שכחתי, הכי אופנתית ותכלס די מגניבה היא כמובן סנטה מוארטה – Santa Muerte, 

גברת המוות הקדושה. הקאלט של סנטה מוארטה החלה מתישהו בתחילת המאה העשרים במקסיקו כמחאה פוליטית וחברתית על הממשלה המושחתת הדקדנטית ששלטה אז, סנטה מוארטה, או כפי שכונתה בפי האמן חוסה גוואדלופ פוסדה – קטרינה. על ידי דמותה של קטרינה, העביר חוזה פוסדה את המסר החברתי שלא משנה מאיפה באתם וכמה כסף יש לכם בארנק או בבנק, כולם בסוף נאספים על ידי קתרינה, סנטה מוארטה.

Santa Muerte by Jan Fries

קטרינה הפכה לסוג של זהות עממית ורבים הזדהו איתה. בתחילת שנות הארבעים החלו להסתמן נקודות פולחן לסנטה מוארטה בפרברי העיר טפיטו במקסיקו, בשנות האלפיים הקאלט כבר התפשטה בכל רחבי מקסיקו ואפשר למצוא אותה גם באיזורים מסויימים בארצות הברית. כיום הקאלט של סנטה מוארטה מהווה את הקבוצה הדתית השניה בגודלה במקסיקו ויש כאלו שאומרים מהווה סכנה להאפיל על הקדושה מגואדלופה שהיא הקדושה הפטרונית של מקסיקו. 

חגיגות יום המתים במקסיקו מתערבבות בקלות עם חגיגות סנטה מוארטה, גברת המוות הקדושה שלא פוסחת על אף אחד ומקבלת אל כנסייתה את כולם, נשים, גברים וטף, עשירים ועניים, עורכי דין ופושעים, שופטים וראשי קרטל, שחורים ולבנים, ואת כל המגדרים השונים ומה שביניהם. 

כולם יזחלו על ברכיהם בדרכי עפר לקבל את ברכתה ואיזו שאכטה לדרך.

וכמובן לא נשכח לציין את הפסטיבל לכבוד משפחת גדה (Fete Gede) במסורת ההיטי וניו אורלינס וודו אבל על זה נדבר כבר בפוסט נפרד.

אז שיהיה לכם חג שחור עם הרבה דלעות ואיזה קדוש אחד או שניים וזה ממש בסדר גם לזמן איזה סבתא רבא בריבוע  והכי חשוב, אל תשכחו לקחת מעיל כי נעשה כבר קריר.

נתראה בפעם הבאה בחג החגים ובכישוף הכישופים כשהגלגל יעצור בצבע אוקטרין.

***

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s