כישוף אדום פוגש אותנו בשיא הקיץ כאשר "ימי הכלב" בשיאם. המונח "ימי כלב", מתייחס באופן מסורתי לתקופה של מזג אוויר חם ולח במיוחד, המתרחש בחודשי הקיץ – יולי ואוגוסט, בחצי הכדור הצפוני. מבחינה היסטורית, ימי הכלב הם התקופה שמגיעה לאחר עלייתה ההליאלית (עלייתו של עצם שמימי במקביל לשמש, או עלייתו הגלויה הראשונה לאחר תקופה של אי נראות עקב חיבורו עם השמש) של מערכת הכוכבים סיריוס (המכונה "כוכב הכלב"), שאסטרולוגיה ההלניסטית קישרה עם חום, בצורת, סופות רעמים פתאומיות, עייפות, חום, כלבים מטורפים ומזל רע. כעת הם נחשבים לחלק החם והלא נוח ביותר של הקיץ בחצי הכדור הצפוני. ימי הקיץ החמים האלה מסתנכרנים עם אלמנט האש. 

פעולה, רטט, זוהר, נחישות ואסרטיביות, מין, שבירת הרגלים, טיהור, הגנה, תוקפנות וכוח, הם מילות המפתח המתכתבות עם האנרגיה של כישוף אדום וטבעו הלוהט.

כישוף אדום מהדהד עם התדרים הכבדים, הפיזיים. 

הלבה שמבעבעת בלב האדמה, השרפות המשתוללות בשדות היבשים, הדם הזורם בעורקנו, החלודה בברזים, המתכות הכבדות באוקיינוסים המזוהמים. הכל סביבנו מפעפע ומבעבע רותח ואוטוטו מתפוצץ, גולש, שורף, צורב.

אני די בטוחה שאתם יודעים למה אני מתכוונת.

עונת כישוף אדום מחזירה אותנו בכוח למימד הפיזי ולגוף שלנו, להיות נוכחים כאן ועכשיו, לפקוח את העיניים, לפוצץ את הבועה ולנחות על האדמה. זה הזמן לחזק את היסודות ולחדש את מלאי הלחשים, הקריאות, ההגנות וההשבעות.

זה הזמן לתעל את האנרגיה הפראית של הדם, היצירתיות של הזרע, הכוח של השיער, הנצחיות של הצפורן ורפואת הרוק והזיעה, ללחש שישחרר אותנו מכבלי ישויות האור ויחזיר אותנו לחגיגה קרנלית מקודשת.

כמו עץ השדה

מילים: נתן זך

כי האדם עץ השדה

כמו האדם גם העץ צומח

כמו העץ האדם נגדע

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה

כמו העץ הוא שואף למעלה

כמו האדם הוא נשרף באש

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי

טעמתי מזה ומזה

קברו אותי בחלקה של עפר

ומר לי, מר לי בפה

כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה

כמו העץ הוא צמא למים

כמו האדם הוא נשאר צמא

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי

טעמתי מזה ומזה

קברו אותי בחלקה של עפר

ומר לי, מר לי בפה

כמו עץ השדה.

כמו עץ השדה.

כי האדם עץ השדה.

כי האדם עץ השדה.

עץ השדה.

השיר היפה הזה היא דוגמא קלאסית המסבירה לנו על הקשר הישיר, הפיזי והמחייב, שבין האדם לגיאוספירה והביוספירה.

האדם הוא ישות מוזרה. הנה, כתבתי את שתי המילים האלו במשפט אחד ובמעמד זה אני מתנצלת בפני אותה ישות מוארת שמיהרתי לתקוף בחיצי אגו אדומים כי לא ירדתי לסוף דעתה. 

עדיין, אני חושבת שיש מקום להסבר קטן על המונח 'ישות' ולמה ומדוע שני אנשים המדברים על אותו הנושא, יתייחסו למונח 'ישות' בצורה שונה:

ישות-  דבר בעל קיום עצמאי ונפרד, כל גוף נפרד הניתן לזיהוי, כגון חֶברה, אדם, אִרגוּן, מערכת פּרויֵקט או יחידה כלכלית מסוּיֶמת

מודה ומתוודה, מאוד הפליא אותי לראות מישהו שמשתמש במילה ישות במקום במילים אנשים או אישיות. וכאן טעיתי ואני מתנצלת.

אבל, ישות היא מה שהובנה כעומד בפני עצמו, כקטגוריה נפרדת מאחרות (אשר יכולות לחפוף לה אפילו באופן דומה מאוד או זהה), ישות אינה בהכרח חומרית. כך למעשה המונח "ישות" משמש לתיאור פרקטי של דבר מסוים אשר לפי שעה יש לתארו כפי עצמו. ניתן לראות בישות כמערכת הכוללת בתוכה תת-מערכות (כמו בצורה של קטגוריה ותתי קטגוריה).

בתחום הפילוסופיה ובמיוחד בתורת היש, מתייחסים למערכות כאלו כאל אובייקטים מופשטים. 

נהוג להשתמש במילה "ישות" כאשר רוצים להתייחס למשהו אנושי, לבעל-חיים, לצורת חיים אחרת כגון צמחים או פטריות, לדומם, או אפילו לאמונה כלשהי, או יצורים בלתי מושגים כגון רוחות רפאים. באופן זה, אפשר לראות במילה זו כמילה המתארת בעצם כמעט כל דבר קונקרטי שקיים, שהוא ישנו, או בהשאלה לדבר הקיים רק ברוח ובדמיון.

בתחום המשפטים, נוהגים להתייחס להפשטות ופיקציות משפטיות כישויות. ישות היא דבר המסוגל לשאת זכויות וחובות חוקיות. באופן כללי, הכוונה היא ל"ישות משפטית" (כגון ישות עסקית, או ישות תאגידית) או "אישיות משפטית".

השימוש במילה ישות, מבחינתי, יעשה כדי להגדיר משהו מופשט, אבסטרקטי, ערטילאי, דימיוני, רוחני… מה שמביא אותי לנקודה הבאה – 

אנחנו ישויות רוחניות.

לא יודעת מה אתכם, אבל כשאני רואה תגובה מהסוג הזה, ישר נדלקות אצלי כל נורות האזהרה האדומות…

צירוף המילים הנ"ל, הינו משפט מפתח למונולוג, שברוב המקרים יתפתח לציטוטים ודקלומים של פיסות מידע לעוסות כמו מסטיק ישן שאיבד את הטעם, לתיאוריות ניו-אייג'יות וקונספרטיביות למינהן.

 איך זה שאנשי העידן החדש (סליחה, ישויות הניו-אייג') הם אלו  שתמיד ישתמשו במושגים הכי ערטלאיים לתאר אנשים בשר ודם (נשים, בני ובנות אדם נכללים גם ברשימת הגופים הניתנים לזיהוי במקרה הזה). למה ההכחשה הזו למימד ולגוף הפיזי? הרי אם לא נטפח את הגוף הפיזי שלנו ונשמור עליו חזק בריא ושלם, הישות שממלאה את הוויתו, תקמל, תתרסק ותעלם. 

מה שמביא אותי לעניין של הישויות הכל כך מוארות, שכדי להגן על צלילות האור והבזקי הבדולח שלהן, חייבות להסתתר מאחורי שמות "פואטיים" כדי להגן על עצמן מהצל האפלולי (או כמו שמכשפות הטיק-טוק השאפתניות מכנות אותו – 'דה שאדו' ) שאנשים כמונו, בשר ודם, זיעה ודמעות, טורחים במסירות רבה לגדל ולטפח. 

אלו תמיד אותם אנשים ורואים אותם בכל רחבי הרשתות החברתיות, מסתתרים מאחורי שמות בדויים (שבדרך כלל גם מלווים בתמונת פרופיל של איזה דמות מצויירת כזו או אחרת). בכל פעם שאני נתקלת בפרופילים שכאלו ברשת, אני חושבת לעצמי, מה הם מסתירים וממי?  ולמה הם מסתתרים? 

יש הטוענים שפרופילים אלו הם ההקבלה הרשתית לאותם אנשים חסרי שם וצורה, הקריפים הללו שמתנשפים לך על הקו…

ואם השם הגיע מטעמי יצירת פרופיל מגניב וקולי, כזה שאחרים יחשבו שאתם מבינים עיניין, שאתם עמוק באוקלט ובמסתורי השםהמפורש, הגיע הזמן לנפץ עוד בועה קטנה, המאגים, המכשפות, הקוסמים והמקובלים הכי מפורסמים מאז ועד עולם, תמיד הציגו את עצמם בשמם. 

שמות המסתורין, העוצמה ודרגות החניכה תמיד תמיד נשארים בתוך הקובן, המסדר, התא או האירגון.

ואם השם הבדוי מגיע מטעמי צניעות או שמירת הפרט, עשו לעצמכם טובה ותנו לעצמכם שם שאפשר לתקשר איתו ברצינות. 

אם הייתם חיים בגולה האנגלוסקסית השם ג'ון סמית', היה הולך מצויין, הייתי אומרת "שאבי כהן" שלנו, הוא המקבילה הישראלית למיסטר סמית'.

תקראו לי יומרנית, שחצנית, פלצנית. בטוח יש עוד כמה מילים שחלק ממכם ישמח לכנות אותי בהן. 

אבל היי, לפחות אתם יודעים עם מי אתם מדברים ובגובה העיניים.

את המסיכות אני משאירה לפורים…

בנימה אדומה זו, מאחלת לכם כישוף אדום עוצמתי ושמח

שמרו על עצמכם כי אי אפשר לדעת מי או מה מסתתר מאחורי המסיכה.

דיתי מורגן