אודות Mandrake, Oxford

Blogs related to Mandrake of Oxford

על כישוף אדום ועוד כמה דברים 

רשומה נבחרת

כישוף אדום פוגש אותנו בשיא הקיץ כאשר "ימי הכלב" בשיאם. המונח "ימי כלב", מתייחס באופן מסורתי לתקופה של מזג אוויר חם ולח במיוחד, המתרחש בחודשי הקיץ – יולי ואוגוסט, בחצי הכדור הצפוני. מבחינה היסטורית, ימי הכלב הם התקופה שמגיעה לאחר עלייתה ההליאלית (עלייתו של עצם שמימי במקביל לשמש, או עלייתו הגלויה הראשונה לאחר תקופה של אי נראות עקב חיבורו עם השמש) של מערכת הכוכבים סיריוס (המכונה "כוכב הכלב"), שאסטרולוגיה ההלניסטית קישרה עם חום, בצורת, סופות רעמים פתאומיות, עייפות, חום, כלבים מטורפים ומזל רע. כעת הם נחשבים לחלק החם והלא נוח ביותר של הקיץ בחצי הכדור הצפוני. ימי הקיץ החמים האלה מסתנכרנים עם אלמנט האש. 

פעולה, רטט, זוהר, נחישות ואסרטיביות, מין, שבירת הרגלים, טיהור, הגנה, תוקפנות וכוח, הם מילות המפתח המתכתבות עם האנרגיה של כישוף אדום וטבעו הלוהט.

כישוף אדום מהדהד עם התדרים הכבדים, הפיזיים. 

הלבה שמבעבעת בלב האדמה, השרפות המשתוללות בשדות היבשים, הדם הזורם בעורקנו, החלודה בברזים, המתכות הכבדות באוקיינוסים המזוהמים. הכל סביבנו מפעפע ומבעבע רותח ואוטוטו מתפוצץ, גולש, שורף, צורב.

אני די בטוחה שאתם יודעים למה אני מתכוונת.

עונת כישוף אדום מחזירה אותנו בכוח למימד הפיזי ולגוף שלנו, להיות נוכחים כאן ועכשיו, לפקוח את העיניים, לפוצץ את הבועה ולנחות על האדמה. זה הזמן לחזק את היסודות ולחדש את מלאי הלחשים, הקריאות, ההגנות וההשבעות.

זה הזמן לתעל את האנרגיה הפראית של הדם, היצירתיות של הזרע, הכוח של השיער, הנצחיות של הצפורן ורפואת הרוק והזיעה, ללחש שישחרר אותנו מכבלי ישויות האור ויחזיר אותנו לחגיגה קרנלית מקודשת.

כמו עץ השדה

מילים: נתן זך

כי האדם עץ השדה

כמו האדם גם העץ צומח

כמו העץ האדם נגדע

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה

כמו העץ הוא שואף למעלה

כמו האדם הוא נשרף באש

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי

טעמתי מזה ומזה

קברו אותי בחלקה של עפר

ומר לי, מר לי בפה

כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה

כמו העץ הוא צמא למים

כמו האדם הוא נשאר צמא

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי

טעמתי מזה ומזה

קברו אותי בחלקה של עפר

ומר לי, מר לי בפה

כמו עץ השדה.

כמו עץ השדה.

כי האדם עץ השדה.

כי האדם עץ השדה.

עץ השדה.

Ringwalldusk by Jan Fries

השיר היפה הזה היא דוגמא קלאסית המסבירה לנו על הקשר הישיר, הפיזי והמחייב, שבין האדם לגיאוספירה והביוספירה.

האדם הוא ישות מוזרה. הנה, כתבתי את שתי המילים האלו במשפט אחד ובמעמד זה אני מתנצלת בפני אותה ישות מוארת שמיהרתי לתקוף בחיצי אגו אדומים כי לא ירדתי לסוף דעתה. 

עדיין, אני חושבת שיש מקום להסבר קטן על המונח 'ישות' ולמה ומדוע שני אנשים המדברים על אותו הנושא, יתייחסו למונח 'ישות' בצורה שונה:

ישות-  דבר בעל קיום עצמאי ונפרד, כל גוף נפרד הניתן לזיהוי, כגון חֶברה, אדם, אִרגוּן, מערכת פּרויֵקט או יחידה כלכלית מסוּיֶמת

מודה ומתוודה, מאוד הפליא אותי לראות מישהו שמשתמש במילה ישות במקום במילים אנשים או אישיות. וכאן טעיתי ואני מתנצלת.

אבל, ישות היא מה שהובנה כעומד בפני עצמו, כקטגוריה נפרדת מאחרות (אשר יכולות לחפוף לה אפילו באופן דומה מאוד או זהה), ישות אינה בהכרח חומרית. כך למעשה המונח "ישות" משמש לתיאור פרקטי של דבר מסוים אשר לפי שעה יש לתארו כפי עצמו. ניתן לראות בישות כמערכת הכוללת בתוכה תת-מערכות (כמו בצורה של קטגוריה ותתי קטגוריה).

בתחום הפילוסופיה ובמיוחד בתורת היש, מתייחסים למערכות כאלו כאל אובייקטים מופשטים. 

נהוג להשתמש במילה "ישות" כאשר רוצים להתייחס למשהו אנושי, לבעל-חיים, לצורת חיים אחרת כגון צמחים או פטריות, לדומם, או אפילו לאמונה כלשהי, או יצורים בלתי מושגים כגון רוחות רפאים. באופן זה, אפשר לראות במילה זו כמילה המתארת בעצם כמעט כל דבר קונקרטי שקיים, שהוא ישנו, או בהשאלה לדבר הקיים רק ברוח ובדמיון.

בתחום המשפטים, נוהגים להתייחס להפשטות ופיקציות משפטיות כישויות. ישות היא דבר המסוגל לשאת זכויות וחובות חוקיות. באופן כללי, הכוונה היא ל"ישות משפטית" (כגון ישות עסקית, או ישות תאגידית) או "אישיות משפטית".

השימוש במילה ישות, מבחינתי, יעשה כדי להגדיר משהו מופשט, אבסטרקטי, ערטילאי, דימיוני, רוחני… מה שמביא אותי לנקודה הבאה – 

אנחנו ישויות רוחניות.

לא יודעת מה אתכם, אבל כשאני רואה תגובה מהסוג הזה, ישר נדלקות אצלי כל נורות האזהרה האדומות…

צירוף המילים הנ"ל, הינו משפט מפתח למונולוג, שברוב המקרים יתפתח לציטוטים ודקלומים של פיסות מידע לעוסות כמו מסטיק ישן שאיבד את הטעם, לתיאוריות ניו-אייג'יות וקונספרטיביות למינהן.

 איך זה שאנשי העידן החדש (סליחה, ישויות הניו-אייג') הם אלו  שתמיד ישתמשו במושגים הכי ערטלאיים לתאר אנשים בשר ודם (נשים, בני ובנות אדם נכללים גם ברשימת הגופים הניתנים לזיהוי במקרה הזה). למה ההכחשה הזו למימד ולגוף הפיזי? הרי אם לא נטפח את הגוף הפיזי שלנו ונשמור עליו חזק בריא ושלם, הישות שממלאה את הוויתו, תקמל, תתרסק ותעלם. 

מה שמביא אותי לעניין של הישויות הכל כך מוארות, שכדי להגן על צלילות האור והבזקי הבדולח שלהן, חייבות להסתתר מאחורי שמות "פואטיים" כדי להגן על עצמן מהצל האפלולי (או כמו שמכשפות הטיק-טוק השאפתניות מכנות אותו – 'דה שאדו' ) שאנשים כמונו, בשר ודם, זיעה ודמעות, טורחים במסירות רבה לגדל ולטפח. 

אלו תמיד אותם אנשים ורואים אותם בכל רחבי הרשתות החברתיות, מסתתרים מאחורי שמות בדויים (שבדרך כלל גם מלווים בתמונת פרופיל של איזה דמות מצויירת כזו או אחרת). בכל פעם שאני נתקלת בפרופילים שכאלו ברשת, אני חושבת לעצמי, מה הם מסתירים וממי?  ולמה הם מסתתרים? 

יש הטוענים שפרופילים אלו הם ההקבלה הרשתית לאותם אנשים חסרי שם וצורה, הקריפים הללו שמתנשפים לך על הקו…

ואם השם הגיע מטעמי יצירת פרופיל מגניב וקולי, כזה שאחרים יחשבו שאתם מבינים עיניין, שאתם עמוק באוקלט ובמסתורי השםהמפורש, הגיע הזמן לנפץ עוד בועה קטנה, המאגים, המכשפות, הקוסמים והמקובלים הכי מפורסמים מאז ועד עולם, תמיד הציגו את עצמם בשמם. 

שמות המסתורין, העוצמה ודרגות החניכה תמיד תמיד נשארים בתוך הקובן, המסדר, התא או האירגון.

ואם השם הבדוי מגיע מטעמי צניעות או שמירת הפרט, עשו לעצמכם טובה ותנו לעצמכם שם שאפשר לתקשר איתו ברצינות. 

אם הייתם חיים בגולה האנגלוסקסית השם ג'ון סמית', היה הולך מצויין, הייתי אומרת "שאבי כהן" שלנו, הוא המקבילה הישראלית למיסטר סמית'.

תקראו לי יומרנית, שחצנית, פלצנית. בטוח יש עוד כמה מילים שחלק ממכם ישמח לכנות אותי בהן. 

אבל היי, לפחות אתם יודעים עם מי אתם מדברים ובגובה העיניים.

את המסיכות אני משאירה לפורים…

'מסיכות' מאת יאן פרייס

בנימה אדומה זו, מאחלת לכם כישוף אדום עוצמתי ושמח

שמרו על עצמכם כי אי אפשר לדעת מי או מה מסתתר מאחורי המסיכה.

דיתי מורגן

נזיר הכאוס – ראיון עם סטיב די

רשומה נבחרת

לקניה Chaos Monk

אני מעריצה גדולה של הכתיבה של סטיב. בהתחלה, הפוסטים שלו בבלוג של Baphomet הם שהסבו את תשומת ליבי לכתיבתו. הטייק המאוד ייחודי והאישי שלו על הכאוס מג'יק, הדהד עם כל מה שרציתי ללמוד ולחקור בעצמי באותה תקופה. סטיב ואני התכתבנו במשך זמן מה, אני לא זוכרת כמה זמן, אבל אני יכולה לומר שהלימודים עם סטיב והדרכתו, השפיעו מאוד על חיי.

Chaos Monk הוא הזמנה לעוצמה רוחנית. הספר מאתגר אותנו לשקול מה באמת חשוב וכיצד נוכל למצוא אמצעים מיומנים לחקור את העוצמה והרוחניות שלנו.

מהחוויות האישיות שלי בעבודה עם סטיב, אני יכולה לומר ש'הדרכים הנזיריות' שלו, תמיד עזרו לי והנחו אותי בזמנים האינטנסיביים והמכריעים ביותר בחיי.

לפעמים הדרך העמוקה והגבוהה ביותר להארה היא הפשטות, נאמנות, אחריות ודממה.

כותרים נוספים מאת סטיב די:

A Gnostic's Progress: Magic and the Path of Awakening The Heretic's Journey: Spiritual Freethinking for Difficult Times
Chaos Craft: The Wheel of the Year in Eight Colours

נזיר הכאוס

האם אתה יכול להציג את עצמך ולומר קצת על מה שאתה עושה, ועל המטרות והיעדים שלך עם Chaos Monk בכתיבה שלך?

כן, אני סטיב די. אני גר בדבון בבריטניה, שם אני עובד כפסיכותרפיסט במסגרת שירות הבריאות הלאומי. אני אוהב לגלוש, ללכת ולנהל חיים שקטים למדי. הכתיבה שלי היא בדרך כלל המשך טבעי למחקר והתרגול המג'יקלי שלי. אני נוטה להבין דברים על ידי ניסיון לכתוב עליהם, ואני מקווה שמה שאני כותב יכול לעזור לאחרים.

אם עדיין לא עשית זאת, תוכל לספר קצת יותר על הרקע המשפחתי שלך, כלומר בעבר ובהווה – האם אתה נשוי, ילדים, עבודה – אנשים אוהבים קצת דברים אישיים אם זה בסדר מצידך לשתף?

בטח, אני מגיע מקרדיף שבדרום ויילס אבל גם ביליתי חלק מילדותי באוסטרליה. למדתי תיאולוגיה כשהייתי בסוף שנות העשרה-תחילת שנות ה-20 לחיי ורציתיי להיות נזיר וכומר אנגליקני, אבל כל זה השתנה כשנתקלתי בגנוסטים ובקרל יונג.

אני מזדהה כקוויר. יש לי בת זוג לטווח ארוך ויש לנו שני בנים בוגרים ביחד. אני די מופנם מטבעי וחברים מתארים אותי לעתים קרובות כאדם מהורהר או כנזיר.

כשאמונתי הנוצרית התרחבה באמצע שנות ה-20 לחיי החלטתי ללמוד עבודה סוציאלית (ולא להמשיך לכהונה) ובסופו של דבר הוכשרתי כפסיכותרפיסט המתמחה בעבודה משפחתית ועבודה עם אנשים שפוגעים בעצמם.

האם אתה קורא לעצמך קוסם/קוסם כאוס, מכשפה או נזיר – אם כן מה זה אומר לך? והאם זה חשוב?

סביר להניח שהייתי מתאר את עצמי כמתרגל מג'יק או כחוקר גנוסטי מכיוון שאלה מעורפלים ומדברים על עשיית דברים. כינויים אחרים כמו מכשפה או יוגי גם ם מקובלים עלי, אבל אני משתמש בהן פחות מכיוון שאנשים נוטים לקבל רעיונות ספציפיים לגבי משמעותם.

אתה מתעניין בעיקר במה שאני חושבת נקרא כאוס מג'יק? – אתה יכול להסביר מה זה ומה זה שמשך אותך בדרך הזו?

מבחינתי, כאוס מג'יק מתמקד יותר במה שאתה עושה במקום להאמין בתפיסת עולם ספציפית או בפיגומים מטפיזים. דברים אלה יכולים להיות מועילים אבל הם יכולים גם להגביל.

באופן אישי, אני מתעניין יותר במה שקורה כשאנחנו משתמשים בטכנולוגיות גנוסטיות לפתיחת הגוף, הלב והנפש. יש לזה הרבה קווי דמיון עם האופן שבו אני רואה את היוגים הקדומים מנסים להשתמש בחייהם ובגופם כמעבדת מחקר.

כתבת 3 ספרים קודמים – תוכל לספר עליהם קצת

Chaos Craft- 2014

נכתב יחד עם חברי הטוב ג'וליאן ויין כתוצאה מכך שניהלנו קבוצה מאגית במשך מספר שנים שביקשה לחקור צורה של כישוף בהשראת כאוס מג'יק. הספר ממפה את 8 צבעי הקסם מהליבר קאוס של פיט קרול אל הגלגל הפגאני של השנה ולאחר מכן מתאר כמה מההרפתקאות והרעיונות הקסומים הנועזים שנבעו מעבודה זו.

A Gnostic's Progress – 2016

מבקש לחקור כיצד הקוסמולוגיות והפרקטיקות של הגנוסטים המוקדמים יכולים להיות בעלי ערך עבור קוסמים בני זמננו. הוא מלא בניסויים מהנים ורעיונות מוזרים להפעלת חוויות של התעוררות ממצבי תודעה שונה.

מסע האפיקורסים (2018) 

בוחן את המשמעות של הרעיון של מחשבה חופשית ורוחנית בתגובה לניסיונות בחברה ליצור דוגמות ואורתודוקסיות. הוא מתמקד במיוחד על התיאוריה הקווירית, הסוריאליזם וזרם המא'את כצורה של פוסט-קראולי תלמה.

האם המסע בספרים שלך מיועד לכולם או שהוא רק למומחים או גם מתאים למתחילים?

לעתים קרובות אנשים מתארים את הכתיבה שלי כבהירה, אבל חלק מהרעיונות שאני מתייחס אליהם מורכבים למדי. אז אני מקווה שקורא חדש ימצא משהו מועיל ומעורר השראה, אבל אני כותב כי זה מעניין ומאיר עיניים, במקום לחשוב על קהל ספציפי.

זה הרבה שאלות – האם אתה יכול לנסות ולסכם, בקצרה, את המסר המתמשך של הספר – Chaos Monk

אני לא חושב שאני יכול לעשות טוב יותר מאשר לצטט את עצמי בהקדמה של הספר:

"הספר הזה הוא הזמנה לעוצמה רוחנית. לנוכח קוצר החיים, הוא מבקש להציע אתגר לשקול מה באמת חשוב וכיצד נוכל למצוא אמצעים מיומנים לחקור את זה. מכיוון שהקצב והלחצים של חיי היומיום מבקשים לדחוק את היכולת שלנו למצוא מקום ושקט, אני מאמין שהמסורות והטכניקות האלה הקשורות לנזירות, מספקות מפתחות חיוניים להחזרת האיזון שלנו. בעוד שחלק עשויים לראות מסלולים כאלה כדרכים של הגבלה או חומרה, אני מקווה להדגים את הערך העמוק של מה שפשטות, נאמנות ואחריות עשויות להביא לנו כשמסתכלים עליהם דרך עדשה דינמית ומגיבה של תרגול של כאוס מג'יק".

עוד משהו שאתה רוצה להוסיף?

המג'יק הגדול ביותר שלך הוא לבטא בעולם את הייחודיות של מי שאתה. זה מה שהעולם צריך. דע את עצמך! צור את עצמך! הפוך לזה שאתה יודע שאתה.

יש לך דף אינטרנט או בלוג?

כן! https://theblogofbaphomet.com/

אומנות הכאוס וגלגל השנה – פסח

רשומה נבחרת

אז אחרי שבוע מתיש של ניקיונות מתחת למיטות, מאחורי הארונות, התנור והמקרר, סידור מגירות וכביסת ווילונות הגענו וכל מה שנשאר זה להבעיר את החמץ בפינות…

נראה לכם?  

אף פעם לא הבנתי למה כולם מתחרפנים עם הניקיונות של פסח. כאילו כל השנה אנחנו חיים בתוך ערימות של זבל והנה, שבוע לפני פסח, סוף סוף קיבלנו את האישור, מאת ראש מפקדת האביב, לנקות את הבית ואת האפשרות להצטרף לצוותי המהדרין למינהם, ולאסוף ולהוציא את החמץ מהבית. אותו החמץ שבמשך כל השנה נחשב לקדוש וכל כך הרבה אנשים במקום לזרוק את השאריות היבשות והמעופשות שלו לפח או ליונים, טורחים לנשק אותו בכובד ראש (שניה לפני נשיקת המזוזה) לארוז בשקית ולשים על הגדר מתחת לביניין או על הפח עצמו, כי לזרוק לחם קדוש זה חטא. אף פעם לא הבנתי את התופעה הזו.

וכל עיניין שריפת החמץ, במיוחד בימים אלו, שתבואת הדגנים שרוב העולם ניזון מהם, נעולים במחסנים אי שם באוקראינה כי אין באפשרותם לשנע את המכולות לנמלים או לשלוח אוניות עמוסות דגנים למזרח התיכון, מסתבר שמדינות המזרח התיכון הן הצרכניות הכי גדולות של התבואה שמגיעה מאוקראינה, מכיוון שנתיבי השייט האוקראינים חסומים על ידי צבא פוטין. אז כן, שריפת חמץ בימים אלו נראית לי כמנהג הזוי ותלוש מהמציאות יותר מבכל שנה אחרת.

קשה להתחמק מאווירת החג בימים הקודמים לערב פסח, סופרמרקטים עמוסים, תורים שלא נגמרים, ריח האקונומיקה הנישא באוויר וכמובן מהומות בהר הבית כדי שחלילה לא נשכח כי מהר הבית תבוא הגאולה (ואל תשכחו לשים פתק בכותל בפעם הבאה שאתם בירושלים, כי כמה שיותר פתקים, הגאולה תבוא יותר מהר, ככה שמעתי מישהו אומר פעם).

לפני די הרבה שנים, לא זוכרת בדיוק, החלטתי שנמאס לי מכל המרוץ המטורף של המעגל האינסופי הזה – משה בתיבה, הגדה של פסח, נקיונות לחג, בישולים, בישולים ועוד קצת בישולים ומה עם הקינוח? ומי מביא גפילטעפיש וחמין זה כשר לפסח? והאם מותר אורז? חומוס? חומץ? ואל תשכחו את הפרחים ואת ארגז היין, מותר בירה?? תבינו, גדלתי במשפחה סופר חילונית, אני מניחה שרבים ממכם באים מרגע דומה לשלי (חוות סוסים מישהו?) אבל עם כל החילוניות של המשפחה, האטרף של החגים לא פוסח על אף פולניה ובטח לא על הגפילטעפיש שלה.

אז אחרי האטרף של הקניות והבישולים הגענו סוף סוף לערב החג עייפים ותשושים, עם כוונה אחת משותפת להעביר את הערב הזה כמה שיותר מהר עם כמה שפחות הגדה. לאחי האומן היה רעיון שרק בדיעבד הבנתי כמה גאוני ומדוייק הוא היה כדי לשחרר את מכשפת הכאוס ממצוקת הסדר המסורתי.  

שולחן החג היה ערוך בצורה תאטרלית משהו, והתבקשנו על ידי הצלם, לשבת כל אחד במקום שיועד לו. כמובן שהעייפות מהניקיונות והבישולים הכניעה את כולנו ובמקום הוויכוחים העזים שמלווים בדרך כלל כל סעודה משפחתית – מי יושב איפה, התיישבנו בצייתנות לפי הוראות הבמאי וחייכנו לפי הסימן המוסכם (SAY CHEESE). התמונה קיבלה את הכותרת "הסעודה האחרונה" ובאופן מאוד סמלי פתחה מסורת חדשה של סעודות פסח.

הסעודה האחרונה

אז כמובן שאחרי כל החיוכים והצילומים כל מה שרצינו היה לצלול לתוך קערת המרק והקניידלעך אבל לאומן הבית היה כמובן רעיון אחר… המסורת המשפחתית שלנו בפסח, ואני מניחה שגם אצל עוד הרבה משפחות היא לקרוא את ההגדה בסבב- יעני כל אחד קורא פסקה או קטע לפי סדר הישיבה עד שמגיעים לחלק של האוכל. הפעם, האומן הציע שנאלתר את קריאת ההגדה באופן ספונטני. אבא שלי היה מבסוט, סוף סוף קיבל לגיטימציה משפחתית לחרטט לנו את התאוריות שלו על יציאת מצרים, פרעה וחבריו, האחיינים ציחקקו במבוכה, אחותי התעצבנה, היא טוענת שגדלה בבית מסורתי ולא מבינה למה בכל שנה אנחנו הורסים לה את המסורת (לא ברור לאף אחד מאיתנו איפה היא גדלה, אולי החסידה שזרקה אותה אצלנו במרפסת, היתה חוזרת לחגים ולוקחת אותה לחגוג אצל משפחות אחרות? אף אחד לא ממש זוכר), בקיצר הרעיון להגיד את ההגדה בצורה ספונטנית התקבל בברכה.

כמובן שספונטניות לא מגיעה לכולם בקלות ולכן החלטתי לעזור לכל אלו שנצמדו לטקסט באדיקות, ובכל פעם שהקורא הגיע למילה המורכבת מצירוף האותיות יהוה הרמתי את יד שמאל והגיתי בקול את השם המפורש – באפומט. כנראה שכוכב הכאוס היה עימי באותו הערב כי במקום הבלאגן והכאוס שחשבתי שבאפומט יביא לשולחן, הערב קלח בצורה זורמת, מהנה וספונטנית. אפילו אחותי עם שורשיה המסורתיים לכאורה, זרמה בספונטניות ונישנשה בעדנה מצלחות הסלטים וערימות המצות השמורות והפחות שמורות שהיו על השולחן. זה היה הערב בו התחלתי להבין את מהותה המורכבת של הקונספט של באפומט. כשמסתכלים מקרוב, אפשר לראות את האינטגרציה וההרמוניה הסימבולית שיצר אליפז לוי וכינה בשם באפומט.

עותק מקורי של התמונה המפורסמת מהאוסף של מוזאון המכשפות בבוסקאסל קורנוואל.

מאותו הערב, לילות הסדר שלנו קיבלו נופח הרבה יותר קליל ומהנה עם דגש על האוכל ואיכות האורחים. עם השנים התחלתי לפתח מסורת קטנה משלי בעיצוב צלחת הפסח, לקח לי די הרבה זמן לשחרר את הצלחת המקורית עם המרור, ביצה וזרוע שרופה (אף פעם לא הבנתי מה הקשר בין כנף תרנגולת שרופה לזרועה נטויה, אבל אתם יודעים, המסורת…) ואיך אפשר בלי חרוסת? עם גנים פולנים ואופק עקרב, קשה לשחרר מסורת גליציאנית בת מאות שנים של אוכלי גפילטע ממולא וצימעס. אז התחלתי בקטנה, בהתחלה החלפתי רק את הביצה הקשה בביצת שוקולד, תכלס, אף אחד לא שם לב בכלל חוץ מאחי שכל הערב דאג שאף אחד לא יגע בצלחת. לתומי חשבתי שהוא מגן על זכויות היוצרים האומנותיים שלי, בדיעבד התברר לי יותר מאוחר שכל מה שעיניין אותו זה השוקולד. עם השנים הצלחות הלכו והשתכללו, פחות מסורת יותר קישוטים, בדרך כלל הרבה פרחים ושוקולדים. 

לפני כמה שנים ביקרתי בקהיר. שבועיים של שכרון חושים וטעמים והרבה צבעים בעיניים, אבל הדבר שהכי הפתיע אותי וריגש אותי במקביל היתה ההכרה שמצריים היא הבית שלנו, אולי כבר לא הבית הפיזי שלנו אבל בהחלט הבית הרוחני שלנו. התחושה הזו של לעמוד מול הפירמידות והספינקס, הירידות והטיפוס במדרגות התלולות במבוך הפנימי של הפירמידה עצמה, היתה כמו חניכה לתוך מעמקי התודעה שלי שחזרתי הביתה, פתאום הכל היה ברור לי, ביחוד ההתעקשות שלנו כעם לדבוק במסורת של פסח. הרי ברור שלא נרצה לשכוח את כל היופי והעוצמה הזו, זה חלק מהמורשת שלנו. 

בשנה אחרי שחזרתי מקהיר חגגתי את ליל הסדר בחברת כמה חברים לכאוס, שנה ראשונה ללא משפחה והזדמנות רישמית לנפנף את המסורת אבל עדיין לציין את החג. כמו שאתם יודעים, דת ואמונה הם חלק מהכלים היותר עוצמתיים של הכאוס מג'יק וכל מה שאנו צריכים זה להתחבר ברגע הנכון לאנרגיה הנכונה ואלפיים שנים שנות מסורת בהחלט יכולים לשמש כצינור מאגי עוצמתי. הפעם, החלטנו לנסות ולהתחבר לתדר הקוסמי של פסח ובחרנו כן לקרוא מההגדה, המאוד מיוחדת ויש שיגידו השנויה במחלוקת שנערכה על ידי יהודה ברג, כן כן, השם בטח מוכר לכם, בנו של הרב ההוא האמריקאי, שכולם אוהבים לשנוא ולהשמיץ. אחלה ספר עם הרבה מאוד תובנות שלא מספרים לנו בבית הספר. מאתגרת אתכם לקרוא אותה ככה בשביל הקטע, מבטיחה שזה יעשה את ליל הסדר הבא שלכם הרבה יותר מעניין ומשמעותי.

הגדה של פסח

מכיוון שהחלטנו לקרוא בהגדה המסורתית (היא ממש לא) החלטנו את צלחת הפסח להקדיש לגמרי לרנדומליות של זרם 23. 

 השנה הקדשנו את ליל הסדר לאלה המצרית הת'ור.

הת'ור היא אחת מהאלות החביבות עלי, יש עוד כמה בפנתיאון האישי שלי, אבל קשה להתעלם מהסימליות של הת'ור ופסח. אחד מהיביטיה של הת'ור היא הפרה שמסמלת שפע. זוכרים את עגל הזהב שבני ישראל בנו וסגדו לו במדבר כשנמאס להם לחכות למשה שירד מההר. עגל הזהב סימל את השפע שהשאירו מאחריהם במצרים, כל הסיפור על זה שהיינו עבדים לפרעה, ממש לא מסתדר מבחינה היסטורית עם העובדות הארכיאולוגיות בשטח, אבל מי אני בכלל שאהרוס לכם מיתולוגיה מפוארת בת אלפי שנים. כמובן שעגל הזהב יכל היה לסמל עוד כמה וכמה אלים מצרים, אבל זה כבר סיפור אחר. מבחינתי, אותו עגל מוזהב, מסמל באופן די מושלם את העייפות מההבטחות שמתישהו נגיע לארץ המובטחת והגעגוע למה שהשארנו מאחור. הפולחן סביב העגל הסתיים בקטרסיס של ניתוצו, שמזכיר לי את הקסם של התהום (the magic of the void) הקסם המשולש שמסתכם בקריסת הצלעות לתוך התהום. צלע 1 – בני ישראל, צלע 2 – משה, צלע 3 – עגל הזהב.  האכזבה של בני ישראל מההבטחות של משה שהביאה אותם לבניית עגל הזהב ואכזבתו של משה כשירד מההר וראה את אנשיו עסוקים בפולחן העגל הביאה לשיא אקסטטי בו נהרס העגל. הריסת העגל מסמלת באופן טקסי את קריסת החלום של משה ובני ישראל. הגנוסיס הגיע יותר מאוחר בקבלת העם את לוחות הברית במעמד סיני.

ערב פסח נחגג בירח מלא שהוא הזמן בחודש בו אנו נוהגים לערוך את טקס "הורדת הירח". את הטקס כמובן התאמנו לרוח ה'תור ובמקום הטקסט הרגיל שאנו בדרך כלל אומרים להורדת הירח, הפעם בחרנו להוריד לתוכינו את ברכת הת'ור.

הת'ור

ברכת הירח:

1. אני מניח את הת'ור במצחי

  • שום דבר רע לא יעמוד שם

2. אני מניח בעיניי את הת'ור

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

3. אני מניח את הת'ור באף שלי

  • היזהרו פן היא תכבה את רוח הצפון בנוכחות האלים הגדולים

4. אני מניח את הת'ור בשפתיי

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

5. אני מניח את הת'ור בלשוני

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

6. אני מניח את הת'ור בצוואר

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

7. אני מניחה את הת'ור בגרוני

  • היזהרו פן יחסר קולה בנוכחות רא

8. אני מניח את הת'ור בפטמות שלי

  • הגברת שנשאה את האלים ונותנת להם לינוק

9. אני מניח את הת'ור בשתי הזרועות

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

10. אני מניח את הת'ור בחוליות

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

11. אני מניח הת'ור בצדי הגוף

  • שום דבר רע לא יעמוד שם

12. אני מניח את הת'ור בכבד, בריאה, בלב ובכליות, בטחול, במעיים, בצלעות ובבשר.

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

13. אני מניח את הת'ור בצידי

  •   שום דבר רע לא יעמוד שם

14. אני מניח את הת'ור בפאלוס שלי

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

15. אני מניח את הת'ור במח העצם שלי

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

16. אני מניח את הת'ור בירכיים

  • שום דבר רע לא יעמוד שם

17. אני מניח את הת'ור בברכיי

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

18. אני מניחה את הת'ור בשוק שלי

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

19. אני מניח את הת'ור בכפות הרגליים שלי

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

20. אני מניחה את הת'ור בציפורני הבוהן

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

21. אני מניח את הת'ור בפה שלי

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

 אחרי שהנחנו את הת'ור בכל חלקי גופנו, נוריד את הלבנה לתוך הגביע עם המשקה המקודש להת'ור – בירה. 

כמו שאתם רואים, חג הפסח של מכשפת הכאוס העיברייה, מלא בחמץ ועגלים של זהב. לאורך כל ההיסטוריה אנו עדים למנהג בו דתות חדשות מוציאות מחוץ לחוק או הופכות את כל מה שהיה מקודש בדת או באמונה הקדומה לטמא. וכך הבירה הקדושה שנמזגה בשפע בחגיגות הירח המלא לעגל הזהב הפכה לחמץ ולטומאה בחגיגות העם שיצא ממצרים. מה שכן, עדיין לא הצלחנו לשחרר את נתח הבקר (הת'ור) שבצלי החג או בחמין של סעודת החג, מהזיכרון הקולקטיבי של יציאת מצרים שטמון לו אי שם במעמקי המוח הקדום שלנו, הצאצאים של אותם משוטטי מדבר קדמונים.

מה בצלחת? הת'ור, הרעשן והמראה שלה, קצת לוטוס כחול וגבישי מור (הצמח הקדוש של הת'ור), ביצי שוקולד, כי אי אפשר בלי ביצים ובלי שוקולד, שמן יופיטר במזל דגים, ועלי הדסים.

חג שמח

נתראה בקרוב לכישוף סגול

118 שנה לספר החוק

Liber AL

ארבעה שערים לארמון; רצפת הארמון היא מכסף וזהב; לאפיס לזולי וג'ספר; וכל הריחות הנדירים; יסמין וורד, וסמלי המוות. תנו לו להיכנס בתורו או מיד בארבעת השערים; תנו לו לעמוד על רצפת הארמון. האם הוא לא ישקע? אמנ. הו! לוחם, האם עבדך ישקע? אבל יש אמצעים ואמצעים. לכן, היו טובים: לבשו מחלצותכם; אכלו אוכל עשיר ושתו יינות מתוקים ויינות מבעבעים! כמו כן, קבלו את רצונכם באהבה כפי שתרצו, מתי, היכן ועם מי תרצו! אבל תמיד אליי.

(מתוך ספר החוק פרק 1:51)

היום השמיני לאפריל, יצויין בכל רחבי העולם החג הת'למי לכבוד ספר החוק שהתקבל ונכתב על ידי אליסטר קרואלי לפני 118 שנים בקהיר. אודה ואתוודה שספר החוק הוא דווקא אחד מהספרים של קרואלי שפחות מעניינים אותי באופן אישי, אבל אני האחרונה שאתנגד לחגיגה של יינות מבעבעים (שמפניה זה המשקה הפופולרי ביום זה) וכל מיני בשמים שונים ומשונים. פסטיבל ספר החוק נחגג בין התאריכים 8-10 לאפריל שאלו הם התאריכים שקרואלי כתב את הספר. בשמיני לחודש קוראים את הפרק הראשון, בתשיעי את הפרק השני ובעשירי לחודש את הפרק השלישי. 

הפרק הראשון הוא הכי מעניין בעיני והכי רלוונטי למסלול הת'למי האישי שלי. כן, ת'למה זה מסלול/משעול אישי וממש אין שום צורך להצטרף ל OTO  כדי להתפתח במשעול הת'למי באופן עצמאי. ת'למה היא הרעיון שארגון ה OTO פועל לפיו או טוען לפחות שהוא פועל לפי הרעיונות הת'למיים, אני לא הראשונה ובטח לא האחרונה שמערערת על טענות כאלו ואחרות של הארגון הנ"ל.

בכל אופן, בחזרה לפיסקה הפותחת – למה בעצם התכוון המשורר (קרואלי החזיק מעצמו משורר והשווה את עצמו לכמה מגדולי המשוררים הבריטים בזמנו) כשהוא כותב על הארמון בעל ארבעת השערים? מה הסימליות של העמידה על רצפת הארמון ולמה שעבדכם הנאמן ישקע ומי זה בכלל העבד?

כתיבתו של קרואלי עמוסה בסמלים שמצריכים ידע די נרחב בסימליות השפה הת'למית כדי בכלל להבין על מה מדובר, וגם זה בדרך כלל זה רק קצה הקרחון. לאחרונה נתקלתי בספר NAKEDTANTRA שבו הסופרת, Miryamdevi משתפת את הקורא עם התובנות שלה על סימליות הפיסקה הפותחת את המאמר הזה.

במסורת החידות והשקרים שקרואלי נהג לשכתב לתוך כתביו, לא אתן דוגמאות מהתובנות של אותה Miryamdevi כדי לא לעשות ספויילרים לספר, אבל כל מי שמתעניין בקשר הקרואליני-טנטרי NAKEDTANTRA זה בהחלט הספר בשבילו.

אז אם לא הספקתם לקנות שמפניה או כבר טחנתם את כל הבשמים המשונים שלכם, אני בטוחה שתמצאו איזו פיצוצייה בעיר שעדיין מוכרת יין לבן מבעבע. אז לכו והרימו כוס לחיים ואולי אפילו שתיים ומי יודע אולי קרואלי יבוא לכם הלילה בחלום.

כישוף ויזואלי – יאן פרייס

רשומה נבחרת

והפעם, במסגרת פינת הסופר האורח שלנו נדבר על יאן פרייס (Jan Fries) ועל הספר Visual Magick, לצערי הרב הספר עדיין לא תורגם לעברית.

יאן פרייז כתב חמישה ספרים להוצאת מנדרייק וכמה מאמרים העוסקים בטכניקות שמאניות מעניינות מאוד.

יאן גר בפרנקפורט ליד הרי הטאונוס. הוא מוזיקאי, אמן מכשף וקוסם. פגשתי אותו לראשונה מתישהו בשנות השמונים באתר פולחן עתיק בווילטשייר שנקרא סילבורי היל. הוא הגיע לשם כדי להשתתף בטקס עם הקוסמת/מכשפה האמריקנית נמה, מחברת "מא'את מג'יק". שמעתי מחבר על כתב יד קצר שיאן כתב על סיגיל מג'יק. החוברת הופצה באופן פרטי בקרב הקהילה האוקלטית ברחבי העולם וקיבלה פידבק חיובי מאוד.

כשהחוברת הגיעה לידי, נדהמתי מהבהירות, המקוריות ומעל הכל מההומור של יאן. שאלתי אותו אם אוכל להוציא לאור את החוברת ומכיוון שהיא היתה קצת קצרה מכדי ליצור ספר שלם, הצעתי שאולי נוכל להוסיף קצת חומר מאוסטין ספייר. אבל יאן לא היה מוכן לשמוע להצעתי – ומיד הלך וכתב מספיק חומר לספר באורך מלא – Visual Magick – מדריך לשמאניזם חופשי. (מוג מורגן, מנדרייק)

לפני ירחים רבים, כשעשיתי את צעדי הראשונים בדרך הכישוף השאמאני, קיבלתי רשימה של ספרים מומלצים לקריאה. Visual Magick ו-Seidways היו בראש הרשימה. כיום, הם עדיין ב-5 המובילים ברשימת הקריאה המומלצת שלי שאני נותנת לתלמידי. מערכת היחסים שלי עם יאן היא די משונה ומורכבת, להבדיל ממוג מורגן, יאן ואני מעולם לא נפגשנו, אנחנו מה שנקרא פעם "חברים לעט" אנחנו מתכתבים ומנהלים שיחות ודיונים ארוכים על שמאניזם, כאוס מג'יק וטנטרה ועוד כל מיני נושאים שונים ומשונים במכתבים. כן, כן, קראתם נכון, מכתבים. כאלו שכותבים על נייר מכניסים למעטפה, הולכים לדואר כדי לקנות בול ושולחים…

יאן לא מחובר לרשת, בכל אופן לא לרשת האינטרנטית. מההיכרות שלי איתו, הוא אחד האנשים המחוברים מאוד לרשת הקוסמית רבת העכבישים וחיות אחרות, אבל לך ונסה לשכנע אותו ללהתחבר לאינטרנט ואולי דואר אלקטרוני? נראה לי המשיח יגיע הרבה לפני שזה יקרה. מה שכן, עכשיו אחרי שנים של כתיבת מכתבים יוצרת, לא הייתי מחליפה את צורת ההתקשרות שלי עם יאן בשום דרך אלקטרונית. כל מכתב שלו זה חגיגה של מילים, בדיחות וציורים מיוחדים. רובינו מכירים את האיורים של יאן מספריו, אבל המג'יק האמיתי באומנות שלו זה כשהוא מוסיף צבע לציוריו. יאן בהחלט יודע להשתמש בכל צבעי המג'יק וכשהוא מספר לך שבציור הספציפי שהוא הכין במיוחד בשבילך, הוא השתמש באוקטרין* כדי להדגיש את השילוש המג'יקלי בין הציור לאומן ולמתבונן, ההרגשה היא גנוסיס עילאי של כישוף חזותי. 

Neta a Tantric Serpent Goddess

 הספר Visual Magick שואף לבנות חזון, דמיון וקסם יצירתי. הוא מראה כיצד קוסמים, מכשפות, אמנים ומטפלים יכולים לשפר יכולות חזון, לשפר את הדמיון, להפעיל את החושים הפנימיים ולגלות דרכים חדשות של מודעות לטראנס. הדגש הוא על התנסות ישירה והקורא מתבקש לחשוב, לפעול, לעשות וליהנות כרצונו.

יאן פרייס מעלה הרבה נקודות הגיוניות, הומוריסטיות ושימושיות במיוחד. העמדה שלו היא במידה רבה של קוסם הכאוס -קומו על הרגליים, מצאו מה עובד, השתמשו בו והמשיכו לנסות דברים חדשים ולצאת מהמציאות המותנית שלכם, במקום להסתמך על טכניקות כישוף דוגמטיות שלעתים קרובות עוברות מספר לספר ללא שינוי ומבלי שיאתגרו אותן מעולם.

הוא מציין נקודה חשובה מאוד – עלינו לאפשר לעצמנו לעשות טעויות, ולהבין אותן כך, כטעויות, ולא כמשהו אחר שיותר מתאים לתפיסה העצמית הנפוחה של הקוסם/מכשף:

'כישלון' מוכר כאיום על האגו… אותו האגו שמתיימר שיש לו כוח וסמכות אלוהיים… ולכן כל העניין נחשב בדרך כלל ל'אתגר' או 'ניסיון' במקרים כאלה. הכל במקום לקבל את העובדה שלפעמים אנו עלולים לטעות" 

אכן: בכישופים קורים דברים מוזרים, עד לנקודה שבה, כפי שאמר רמזי דיוקס: "קוק-אפ הוא המילה של האיאון."

כפי שהכותרת מרמזת, ישנה בספר נטייה אמנותית מובהקת, אבל אין צורך לדעת לשרטט או לצייר שום דבר קודם כדי להיות מסוגל לבצע את התרגילים שבספר – זו לא האיכות של מה שאתה מייצר, אלא הכוונה שלך ושל הניסוי עצמו: פרייס מעודד את הקורא להתנסות בציור סימנים, כתיבה אוטומטית וכו', אבל בכל זה לקחת את הקרדיט על היצירות שנוצרו והתוצאות של שימוש בשיטת ה-sigil magick.

לאחר שעסק בהרחבה בשיטות ויזואליות, פרייס מתאר את "שפת הכאוס", שפה שניתן לראות בה דרך ליצור סימני שמע עם הקול. 

***

אחד הפרוייקטים שיאן ואני עובדים עליהם בשנה האחרונה הוא להעלות את הציורים שלו לאינטרנט כדי לתת גישה חופשית להורדה ישירה לכל המעוניין. הדרישה היחידה שלו, במידה ואתם עושים זאת, אל תשכחו לציין את שמו בעת שיתוף הציורים שלו.

את הציורים של יאן תוכלו למצוא כאן 

לפני כמה חודשים יאן הסכים לעשות איתי ראיון! (נדיר מאוד שיאן מסכים להתראיין או לדבר בפומבי). 

הראיון באנגלית ותוכלו למצוא אותו כאן 

בנוסף לזה מצאתי גם ראיון ישן איתו (מ 2009) באינטרנט וגם הוא באנגלית.

תוכלו למצוא את זה כאן

אומנות הכאוס וגלגל השנה – כתום

עוד לא הספקנו להתאושש מאימבולק ולפנות את המזבח הירוק וכבר מתדפק לו בפתח יום המשווה האביבי המסמל לנו את הכוח הנכנס של השנה, מזרח. 

המזרח מסמל התעוררות רוחנית, והתחלות חדשות. אנו עוברים לרמה גבוהה יותר של מודעות וחוכמה רוחנית. המזרח מברך את השמש ואת תחילתו של יום חדש. כאשר העצמי הגבוה שלנו מתעורר אנו מתחילים לראות פוטנציאל בלתי מוגבל בכל מקום, כולל בעצמנו.

בחודש ניסן, מאדים, כוכב המלחמה, משפיע על העולם באמצעות מזל טלה. טלה מסמל את החלוץ המוביל את הדרך ומחוזק בכוח שהוא מקבל ממאדים – אותו כוח שאחראי גם לאביב.  על ידי שליטה בכוחו של מאדים, אנו יכולים לשלוט בכוח הצמיחה וההתחדשות בחיינו, בדיוק כפי שהטבע עושה באביב.

בעברית פירוש המילה קדם או קדמה מתייחס למזרח – ראשית זהו כיוון השמש העולה, מלשון “קדימה”, לפני שהצפון נעשה הכיוון המרכזי, היו רגילים לכוון על ידי כך שהיו עומדים לכיוון שממנו השמש זורחת (ומכאן “מזרח”). מימין דרום ומשמאל צפון.

 שנית, ומעניין יותר השימוש בו כמונח “העבר”.  בתורה, קדמה, נקרא על שם העם “הקדמוני” שישב במזרח הארץ: “את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני” בראשית ט”ו 19.

וכמובן בל נשכח את המושג “ימי קדם” ו או את אדם קדמון.

אפשר להגיד שיום השוויון האביבי הוא שער מטאפיזי לתודעת מזרח – התחדשות וצמיחה רוחנית. שער קדמון שנפתח ביום זה ונותן לנו הצצה לעבר (קדם) ולעתיד (קדימה). על שער המזרח שומר המלאך אוריאל.

אז למה בעצם כתום?

אחת התכונות הבולטות של הצבע הכתום היא לסייע בהטמעת רעיונות חדשים ולעניק לנו את החופש להיות אנו עצמנו ( הכוח הנכנס של השנה, העצמי הגבוה שלנו מתעורר, זוכרים?)הצבע הכתום משדר חום ואושר, המשלב אנרגיה פיזית והעוצמה של האדום עם עליזות הצהוב, השילוב המהפנט של השמש בזריחה. הצבע הכתום מביא ספונטניות והשקפה חיובית על החיים והוא צבע נהדר לשימוש בתקופות קשות, שומר על מוטיבציה ועוזר לנו להסתכל על הצד המואר של החיים. 

ביום השיוויון האביבי המתח בין הכוחות הפועלים הוא שווה: יש בדיוק את אותן מספר עות בין היום והלילה, האור והחושך. 

בשבילי יום השוויון האביבי מסמל את צומת הדרכים בה אנו נמצאים בשלב הזה של השנה, את הרגע הזה שכל האסימונים “נופלים” ושער “לאן פנינו מועדות” נפתח בפנינו ומראה לנו את כל האפשרויות.

כל מה שאנו צריכים עכשיו, זה לבחור באיזו דרך ללכת.

מן הסתם הוא שנסדר את האלתר (מזבח, שולחן מינחות) שלנו במוטיבים בצבע הכתום ומה יותר מתאים כמינחה מפרי התפוז הכתום והעסיסי וכמובן נרות ופרחים כתומים ולמי שזה מתאים, גם דגי זהב יתקבלו בברכה.

כישוף כתום

החומרים: שמן אתרי תפוז ו או קליפת תפוז, תפוז, נר כתום (במידה ולא מצאתם נר כתום אפשר לשים את הנר בכלי כתום, או לקשט אותו בכמה פרחים כתומים), מבער או דיפיוזר (או קטורת במידה ואין לכם שמן אתרי מבער/דיפיוזר).

התכונות המאגיות של התפוז: טיהור אנרגיות שליליות, נותן הרגשה כללית טובה, ממריץ אנרגטי לגוף ולנשמה.

התפוז מחבר אותנו לתדר מאגי פתוח ורענן, אופטימי ושמח ונותן לנו את הדחיפה האנרגטית לצעוד קדימה ולפתוח דף חדש.

הדליקו את הנרות, טפטפו כמה טיפות משמן התפוז למבער או לדיפיוזר. ביד שמאל החזיקו את קליפת התפוז ומעכו אותה קלות כדי לשחרר את השמן האתרי שנמצא בקליפת התפוז, קרבו את קליפת התפוז לאף וקחו נשימה עמוקה, שאפו את ניחוח התפוז תנו לו להציף את הוויתכם לכמה רגעים קלים. דמיינו את השער הכתום נפתח לפניכם ולפני שאתם חוצים את הסף אמרו בלחש את שבועת האביב: 

שבועת האביב איתה מביאה

את רצף הטבע, במחזוריות משתנה

זמן יצירה ולידה מחדש 

החיים מתעוררים ואיתם האדמה

התחלות חדשות נפתחות לפני

הזדמנות שוב ללכת בעקבות החלום

אפתח את הלב לחגיגת השוויון 

שמחה ואיזון לכל הברואים והבריאות

לסיום אכלו את התפוז או לפחות פלח ממנו, צאו קצת לטבע ונסו לזהות את הכתום שבו והכי חשוב חייכו, חייכו למשפחה, לחברים ולשכנים אפשר ומותר גם לחייך לזרים והכי חשוב תחייכו לעצמכם ותנו לעצמכם את הצ’אנס להתחיל שוב מחדש.

***
 מוקדש באהבה לנעם, האיש הכי מאוזן שפגשתי

אומנות הכאוס וגלגל השנה – ירוק

רשומה נבחרת

בראשון בפברואר, ברחבי העולם יחגגו את אימבולק/ברייד/קנדלמאס, אבל אצלנו בעדת הכאוס-קראפט או בשמה הלועזי אומנות הכאוס, חוגגים את יום הקסם/כישוף (רחמנא ליצלן) הירוק.

אז מה זה קסם ירוק ולמה עכשיו?

 ב -1 בפברואר, תאריך שהוא בערך באמצע הדרך בין יום ההיפוך החורפי ליום השוויון האביבי, נחגג אימבולק.

 האימבולק מסמל את “הינקות” – סימני החיים הראשונים ואת תחילת האביב. פרחים מתחילים לפרוח ואפשר לראות ניצנים קטנים על העצים. הטבע מתעורר לאיטו לאחר שנת חורף ארוכה.

אז מה כל כך קסום בצבע הירוק?

זה הזמן שהטבע בא להזכיר לנו שגם אנחנו צריכים להתעורר, להרפות מהעבר ולפנות מקום להתחלות, תוכניות וחלומות חדשים. באופן מסורתי אימבולק הוא פסטיבל לכבוד האלה בריגיד (בריגיד, ברייד, בריגיט). בריגיד היא אלת האש, הריפוי, השמש והאח. היא אלת הפריון והשירה.

ירוק הוא צבע הטבע והוא מסמל צמיחה והתרחבות, יציבות וסיבולת, הרמוניה, ריפוי, פוריות, תקווה, אהבה והגנה. איכויות אלה מהדהדות עם בריגיד והשמש, שצובעת  את הטבע בירוק, מרחיבה את הלב וממלאת אותו באהבה ובהתרגשות של חלום חדש.  הגוונים הכהים יותר של הירוק קשורים בדרך כלל לכסף.

אימבולק מסמל את התעוררות הטבע, התחלות חדשות ואהבה, היוצרים שער בזמן לקסם ירוק.

קסם, שגשוג, ריפוי, הגנה, אהבה ושפע, הם נושאים שטוב להתמקד בהם בכל עת, אך יקבלו דחיפה מיוחדת אם נכלול  אותם בשער אימבולק ובמזבח הירוק שלנו.

אז לכו והדליקו נר ירוק, או שימו תפוח עץ ירוק על האלתר שלכם (מזבח נשמע קצת כבד ומדמם..), תאכלו סלט חסה או זמנו את הענק הירוק, העיקר שיהיה לכם קצת ירוק בלב.

אימבולק שמח

עוד על כאוס-קראפט תמצאו כאן

כישוף שחור

רשומה נבחרת

Swarms of angels by Gustave Dore

מהו קסם שחור?

מאז תחילת תנועת האוקלט המודרנית, כמעט כל קוסם הגדיר את עצמו כקוסם לבן. ההגדרה 'קוסם לבן' זכתה לפופולאריות רבה ומאדאם בלוואצקי, מייסדת התיאוסופיה, הגדירה פחות או יותר את חלקי הקסם שהתאימו לתאוריות שלה כ"קסם לבן", ואת אלה שלא התאימו לה, הגדירה כ"קסם שחור". מאדאם בלוואצקי כמובן ממקמת את עצמה גבוה על קצה הספקטרום של הקסם הלבן .

גם אליסטר קראולי, שהיה אנטינומי (במקרה שלו, נגד חוקי הכנסיה והנצרות), עדיין הגדיר את עצמו כקוסם לבן שהולך על השביל היד הימנית. זאת, למרות שהוא נופל בבירור להגדרה של שביל יד שמאל. בהגדרתו, קוסם שחור, או מה שהוא כינה "אח שחור", הוא מי שמסרב או אינו מסוגל לחצות את 'התהום', כדי להכחיד לצמיתות את האגו. קרואולי האמין שכל קסם צריך להיות בשירות "העבודה הגדולה", שהייתה (1) להשיג את הידע של המלאך השומר הקדוש, (2) לחצות את התהום, וכתוצאה מכך לחיסול האגו.

למה לקסם שחור יצא שם כל כך גרוע? 

כדי לקבל לגיטימציה חברתית "הקוסמים הלבנים" פשוט צריכים משהו שיתן להם להרגיש טוב. משהו שיוכיח שהם טובים יותר מהקוסם השחור ועיסוקיו בכישוף שחור (מואהההה צחוק מרושע ברקע). במיוחד בחברה הנוצרית המוצפת בערכי הנצרות ובמוסריות שלה, הקוסמים הלבנים אהבו ועדיין אוהבים שיהיה להם על מה להצביע ולומר, "ראו, אנחנו הקוסמים המכובדים. לפחות אנחנו לא כאלה".

לרוע המזל, הרעיונות שלהם על "קסם שחור" הם בדרך כלל חוסר הבנה בסיסית מהו קסם או כישוף שחור. 

בדרך כלל, אם תבדקו יותר לעומק, תגלו שהרוב הקוסמים "השחורים", הם אנשים מכובדים למדי, ואין להם עניין להציב חזית שקרית. אפילו שטניסטים, למרות שהם די יכולים ליהנות מללעוג לאלה שראויים שילעגו להם, ולאתגר את הסטטוס קוו, יבהירו היטב היכן הם עומדים ומהם הערכים שלהם (רמז: זה לא "רוע").

אז, אחרי כל זה, מה זה קסם שחור?

נתחיל מההגדרה הפשוטה, ונסתעף משם.

"קסם שחור הוא הבלבול והשינוי המכוון של החוקים האוניברסליים של הקוסמוס".

או במילים אחרות, קסם שחור הוא להשתמש ברצון כדי לגרום לשינוי ביקום האובייקטיבי.

לא מאוד מפחיד, נכון? למה זה כל כך שחור?

ובכן, ההגדרה המצוטטת לעיל היא המפתח. זכרו שבעיני האדם הממוצע הסדר הוא בטוח ומוכר, ושינוי או "בלבול" הסדר הזה הוא ברמה של חילול השם.

אז בכל פעם שאתם מבצעים קסם שחור, ובכך משנים את הסדר הטבעי של היקום האובייקטיבי, אתם עושים את מה שסט, שפרומתאוס והשטן עשו, ועוד דוגמאות רבות אחרות. ואתם צועדים במשעול בו צעד ועדיין צועד "נסיך החושך" הארכיטיפי, אתם עשוים לשאול, "אבל האם זה לא מה שכל קוסם טוען לעשות?"

וזה מה שמוזר כאן. נראה שהקוסמים הלבנים חיים בסתירה תמידית עם התאוריות והחוקים שהם פועלים לפיהם. מצד אחד הם כופים ללא הרף את רצונם על היקום האובייקטיבי, אבל מצד שני ובאותה נשימה הם טוענים שהם רוצים להתמזג עם אותו היקום האובייקטיבי.

וזו בדיוק הסיבה שקראולי אמר שכל קסם צריך להיות רק למטרת השיח והשגת הידע עם המלאך השומר הקדוש. כל השאר מבחינתו היה בגדר קסם שחור. תכלס הוא די צדק, אבל כמה קוסמים באמת דבקים בזה?

ואני שומעת אתכם ממלמלים: "אבל מה עם קללות? האם אין שם קסם אפל?"

קסם מוגדר על ידי כוונת הקוסם. אם הכוונה שלך היא לכפות את רצונך על היקום האובייקטיבי, זה קסם שחור. אם הכוונה שלך היא להתמזג עם הכל, אז זה קסם לבן.

לכל קוסם שחור יש את הקוד האתי שלו. אם הם בוחרים לבצע קללה, זו הבחירה שלהם. הם (בתקווה) מוכנים להתמודד עם כל ההשלכות. אני לא מדבר על קארמה: אני לא חושב שהרבה קוסמים שחורים מאמינים במושג קארמה.

אנחנו הסמכות הסופית שלנו. אנחנו אלה הבוחרים איזה קסם נבצע או לא.

בהשראת מאמר מאת ברנדון אוליברס

אז איך כל זה מתקשר בעצם לסוהיין/הלווין/ליל כל הקדושים/יום המתים?

בתקופה הזו באירופה ובמיוחד בצפון אירופה שעות היום מתחילות להתקצר באופן משמעותי, שמי הקיץ התכולים הופכים לאפורים והלילות קרים וחשוכים. ההרגשה הכללית שהאפלה מתקרבת ולאט לאט עוטפת אותנו.

אם נחזור בזמן כמה אלפי שנים אחורה, זו בדיוק העונה בשנה שהחקלאי האירופאי צריך היה להחליט את איזה מהחיות הוא שומר שיעברו את החורף, זה אומר לדאוג לרפת/דיר/אורווה בטוחה ומזון זמין ואיזה חיות הוא שוחט כדי שישמשו לו ולבני משפחתו למזון, ביגוד ואנרגיה לחורף המתקרב ובא.

במקביל, כל השדות כבר נאספו והידיעה שמעכשיו עד אפריל לפחות, אין שום גידולים שיכולים להאכיל אותו ואת בני משפחתו. הפחד מפני החורף המתקרב מתחיל לכרסם בליבו. 

זוכרים את משפט המפתח ממשחקי הכס?

Winter is coming…

 אז למי אנחנו פונים שהפחד מכרסם בלב ואלת הצפון מתדפקת על הדלת? 

כשהקור והחושך מתקרבים ישנה משיכה כמעט אונבריסלית לחפש עצה ונחמה לכל מה שמעבר לווילון הדימדומים או בעולמות התחתונים או לאבותינו הקדמונים והאמהות הקדמוניות, ויש קדמונים שזכו לעלות מדרגה וקיבלו את המעמד הנשגב של קדושים/חז"ל/לואה ואולי אפילו לפעמים כל מיני אלוהים/ות שונים ומשונות.

חגי גלגל השנה מאז ומעולם נחגגו סביב הירח המלא או הנולד, סוף חודש אוקטובר היה הזמן בו הקהילות הקלטיות הפגאניות התאספו כדי לחגוג את מות הקיץ באופן רשמי ותחילת החורף,לחג שלהם הקלטים קראו סוהיין(Samhain). במקביל, שכניהם האנגלים הפגאנים חגגו את הווינטרפיילט'(Winterfylleth) והנורדים חגגו את הווינטרנייטס(winternights/ventaetr), כל החגים הללו ציינו את תחילת החורף, הימים מתארכים וחשוכים וסוף היבול.

במאה התשיעית חלק מהכנסיות בבריטניה החלו לציין את יום כל הקדושים בין ה 31 באוקטובר והראשון לנובמבר, האפיפיור גרגורי הרביעי הרחיב את החגיגות לכל שאר הכנסיות הקתוליות ברחבי העולם.

הסיבה לציון חג נוצרי זה הינה מצד אחד שרירותית נטו – היו צריכים למצוא תאריך, התאריך הזה היה פנוי, מצד שני הייתה מגמה למשוך את הציבור הפגאני לחיק הכנסייה על ידי להציע להם חגיגות "מוכרות" באותן תאריכים ועם אותו ציוויון. 

החגים שהקהילה הפגאנית המודרנית חוגגת כיום, הלווין וגם סוהיין משויכים יותר למגמה שהחלה במאה התשיעית מהכנסיות שרצו למשוך קהל. הדלעת שכל כך פופולרית בעונה זו היא הרבה יותר משמעותית לחגים האורגינליים מאשר שיטוט בטירה רדופת רוחות באמצע הלילה או סיאנס חברי להעלות את דודה נחמה.

וכמובן, כמעט שכחתי, הכי אופנתית ותכלס די מגניבה היא כמובן סנטה מוארטה – Santa Muerte, 

גברת המוות הקדושה. הקאלט של סנטה מוארטה החלה מתישהו בתחילת המאה העשרים במקסיקו כמחאה פוליטית וחברתית על הממשלה המושחתת הדקדנטית ששלטה אז, סנטה מוארטה, או כפי שכונתה בפי האמן חוסה גוואדלופ פוסדה – קטרינה. על ידי דמותה של קטרינה, העביר חוזה פוסדה את המסר החברתי שלא משנה מאיפה באתם וכמה כסף יש לכם בארנק או בבנק, כולם בסוף נאספים על ידי קתרינה, סנטה מוארטה.

Santa Muerte by Jan Fries

קטרינה הפכה לסוג של זהות עממית ורבים הזדהו איתה. בתחילת שנות הארבעים החלו להסתמן נקודות פולחן לסנטה מוארטה בפרברי העיר טפיטו במקסיקו, בשנות האלפיים הקאלט כבר התפשטה בכל רחבי מקסיקו ואפשר למצוא אותה גם באיזורים מסויימים בארצות הברית. כיום הקאלט של סנטה מוארטה מהווה את הקבוצה הדתית השניה בגודלה במקסיקו ויש כאלו שאומרים מהווה סכנה להאפיל על הקדושה מגואדלופה שהיא הקדושה הפטרונית של מקסיקו. 

חגיגות יום המתים במקסיקו מתערבבות בקלות עם חגיגות סנטה מוארטה, גברת המוות הקדושה שלא פוסחת על אף אחד ומקבלת אל כנסייתה את כולם, נשים, גברים וטף, עשירים ועניים, עורכי דין ופושעים, שופטים וראשי קרטל, שחורים ולבנים, ואת כל המגדרים השונים ומה שביניהם. 

כולם יזחלו על ברכיהם בדרכי עפר לקבל את ברכתה ואיזו שאכטה לדרך.

וכמובן לא נשכח לציין את הפסטיבל לכבוד משפחת גדה (Fete Gede) במסורת ההיטי וניו אורלינס וודו אבל על זה נדבר כבר בפוסט נפרד.

אז שיהיה לכם חג שחור עם הרבה דלעות ואיזה קדוש אחד או שניים וזה ממש בסדר גם לזמן איזה סבתא רבא בריבוע  והכי חשוב, אל תשכחו לקחת מעיל כי נעשה כבר קריר.

נתראה בפעם הבאה בחג החגים ובכישוף הכישופים כשהגלגל יעצור בצבע אוקטרין.

***

אומנות הכאוס וגלגל השנה – כחול

רשומה נבחרת

binary comment

וכרגיל, גלגל השנה ממשיך להסתובב לו, ולא מתעכב או עוצר אפילו לא לרגע קט כדי שנוכל לעצור ולהבין מה שקורה סביבנו והופ, המחוג מצביע על יום השיוויון הסתווי, מאבון, כחול והשנה אפילו כאילו שבסינכרון מושלם עם סוכות.

Mabon הוא חג פגאני, ואחד משמונה השבתות הפאגניות שנחגגו במהלך השנה. מאבון מציין את יום השוויון הסתווי. תרבויות רבות נהגו ביום זה להודות על כל שפע היבול שקצרנו ובצרנו עד עכשיו. מאבון מסמל את סוף תקופת 'הקציר השני' שמגיעה לאחר הבציר הראשון בלאמאס (או תקופת שבועות אצלינו).

בנוסף לזה מאבון מסמל את האיזון שבין האור והחושך והסימביוטיקה בינהם – אין אור ללא חושך ולהפך. ביום השיוויון הסתווי אנו חוגגים בעצם את סופו של הקיץ.

כחול הצבע הכחול מייצג את השמיים ואת הים ומתקשר למרחבים פתוחים, חופש, אינטואיציה, דמיון, השראה ורגישות. כחול מייצג גם עומק, אמון, נאמנות, כנות, חוכמה, ביטחון, יציבות, אמונה ואינטליגנציה.

באומנות הכאוס, הכחול מסמל את עונת השפע, כל היבולים שטיפחנו במשך השנה החולפת נאספים עכשו לתוך מאגרים שישמשו אותנו בחודשים הבאים, עד הקציר הבא. זמן להודות על כל השפע בחיינו ולזמן עוד עתודות של שפע שיפתחו בפנינו.

סוכות אז איך זה בעצם מתקשר לסוכות? 

השנה חג סוכות הסתנכרן לגמרי עם יום השיוויון הסתווי ומאבון.

הסתנכרנות זו מביאה לנו הצצה פאגאנית אל תוך החג הזה שלנו, הצצה שלא קשורה ל 40 שנה במדבר, למשה או לעגל הזהב

משה ומטה נחושתן, ג'ון הול 1793

סוכות הוא אחד משלושת הרגלים שהם תכלס, החגים העיקריים ביהדות.

'שלושת הרגלים' הם פסח, שבועות וסוכות ובחגים אלו, 'עלו לרגל', אבותינו ואמהותינו הקדמונים לבית המקדש. 

עלו – כי הדרך לירושלים היא עליה אחת גדולה ותלולה… 

לרגל – (ברגל) כי לא היתה תחבורה ציבורית אז…

בפסח חגגו את סוף החורף והאביב

בשבועות חגגו את עונת הקציר וביכורי היבולים

בסוכות חגגו את עונת האסיף של אחרוני היבולים

חלק חשוב בחג הסוכות הוא הברכות על 7 המינים, בברכות אלו אנו בעצם מודים על השפע שגודל/גדל/יגדל בארצינו ועל התנובות שגידולים אלו נותנים לנו ומספקים לנו ולבעלי החיים שברשותינו מזון לאורך השנה.

השנה חגיגות הכישוף הכחול נפתחו בלחש מכושף חדש, לכבוד הירח המלא ביום השיוויון הסתווי, שקיבלתי מחבר מכשף סיני. 

בבושם חדש שהשקתי – BLUEMAGICK – פרטים בקרוב מאוד. 

סוכה אמנם לא בניתי, וגם לא ממש התחשק לי לשבת בסוכה של החבדניקים בעיר, אז פיציתי עם אכילת כמה שיותר מ 7 המינים הטעימים (מלא גלוטן-חיטה, מרק עם גריסים-שעורה, טונות של תמרים-מדג'ול מלווים בכמה בקבוקי יין איכותי-גפן ואפילו מצאתי ריבת תאנים בחנות של היוונים).

אז חג כחול שמח לכם, הקדישו כמה רגעים להודות על השפע שמסביבכם.

ומי שחושב שהוא לא בשפע או לא מצליח להתחבר, אם אתם ליד הים, לכו לים ונישמו את מרחבי הכחול הפתוחים האלו אליכם תנו לשפע הכחול הזה להציף אתכם.

מי שאינו ליד הים, שייצא החוצה וישקיף אל השמים של שעות הבוקר, ויתמלא במרחב האינסופי הזה השופע כחול.

***

כישוף ירח מלא ליום השיוויון הסתווי

במסורת הכישוף הסיני, ירח מלא ביום השיוויון הסתווי, הוא זמן מצויין להכנת מראת ירח -Tai Yin Jing. המראה צריכה להיות עגולה. את המראה אנו מחזיקים מתחת לירח ומכוונים אותה בצורה כזו שפני הירח ישתקפו בה. ככה אנו מטעינים את המראה באנרגיות של אלת הירח. 

את המראה אנחנו שומרים במקום שהשמש לא תגיע אליה. 

בכל פעם שאנו מרגישים עצובים או בדיכאון או דיכדוך או סתם בבאסה, ניסתכל במראת הירח ונראה את יופיה של אלת הירח משתקף אלינו בחזרה.

בכל פעם שאנו מרגישים טוב ושמח, נסתכל במראת הירח ונראה איך אנחנו קורנים וזורחים באורה של אלת הירח.

***

נתראה בכישוף הבא – כישוף שחור

דיתי מורגן

חגי תשרי וגלגל השנה

שופר

השיעורים הכי חשובים שלנו מגיעים בדרך כלל ברגעים, מקומות ואנשים לא צפויים. אחד מהשיעורים הללו הגיע אתמול בבוקר, ערב יום כיפור.

השעה רבע לתשע בבוקר, עדיין עם הקפה (הראשון) של הבוקר, לא יודעת איך אצלכם, אבל אצלי כל שעה לפני עשר בבוקר זה תכלס ליפנות בוקר… מוח צמר גפן, קורי עכביש בעיניים וחצץ בשיניים.

הטלפון רוטט בהתרגשות , ומודיע לי שיש לי הודעה.

מה לעזאזל, אני חושבת לעצמי,  אבדוק אחר כך, אחרי אחר כך אולי אפילו קצת יותר מאוחר, אבל אותה הסקרנות שגם הרגה את החתול, מגרדת לי ובאצבע רדומה אני בודקת ממי ההודעה.

זאת מ', אחת מתלמידותי השנונות והמבריקות ביותר. 

ביננו, כל התלמידים שלי מבריקים ולפעמים אני לא בטוחה מי לומד ממי ומי מלמד את מי.

ההודעה של מ' אתגרה אותי על הבוקר, להלן פירוט השיחה:

מ' – "מתוך סקרנות וההכרות שלי איתך ועם העולמות שאת מחוברת אליהם… 

מהי בעצם האנרגיה של יום כיפור? כאילו הוא יושב על חצי ירח בדרכו להתמלאות. מה הנקודה האנרגטית הזו בעולם הפאגאניזם והכישופים? למה דווקא הנקודה הזו ברגע הזה?"

אני – "צריך לעשות את ההפרדה בין האנרגיה של יום כיפור, שהיא רלוונטית אך ורק ליהודים, לבין תנודות הירח.

קודם כל תבדקי עם עצמך מה יום כיפור מסמל לך באופן אישי.

מבחינת הירח המתמלא;

כל החגים שלנו(היהודים), חלים או במולד הירח(רובם) או בירח המלא.

חגי תשרי הם מאוד אנרגטיים, כי בירח אחד נדחסים ארבעה חגים!    

ראש השנה

כיפור

סוכות

שמחת תורה.

איך שאני רואה את זה, זו חגיגה מתמשכת במשך ירח שלם של השנה הבאה עלינו לטובה – מעין מיקרוקסמוס של השנה שנפתחת.

ואנו מקבלים הצצה למה שהולך להיות.

חצי ירח עולה, או במונח המדוייק שלו – "הרבע הראשון של הירח",

מסמל (לדעתי),  את הכוח הנולד, מצטבר וגודל עם האור החדש שנכנס במולד הירח, אוסף את כל העוצמה שתגיע לשיאה בירח המלא (סוכות) ותשוחרר עם קורבן החג(בסוכות היו עולים לרגל לבית המקדש והכוהנים היו מעלים עולה- קורבן במילים פשוטות), הקורבן מייצג את כל מה שאנחנו מוכנים להקריב מעצמנו כדי לפתוח דף חדש.

ברבע האחרון של הירח (חצי ירח יורד), אנו חוגגים את שחרור הקורבן בתקווה שיתקבל בברכה ותבוא עלינו שנה טובה.

חגיגות שמחת תורה (שמציינות את סיום קריאת התורה במלואה והתחלתה מחדש )

שימי לב שהחגיגות מצויינות ב"הקפות" – הריקודים עם ספר התורה במעגל – 

סמליות קלאסית לציון מחזוריות מעגלית ותנועת הירח…

אנחנו עם פאגני, סוגדים לאל הירח (מי הוא האל הזה, זה כבר נושא לשיחה אחרת), אבל מרוב שטיפות מוח במשך אלפי שנים, שכחנו מזה.

***

לא זכרתי מה יום כיפור מסמל ולמה אנו חוגגים אותו דווקא בתאריך זה, אז בדקתי 😊

לפי חז"ל, זה היום שבו (כנראה, אולי, אם אנחנו מאמינים בזה) משה ירד מהר סיני עם לוחות הברית, ומצא בנפשו את המקום לסלוח לעדת המתבוללים הסוגדת לעגל הזהב (סמלה האולטימטיבי של האלה האט'ור, שחודש תשרי, לפי הלוח המצרי הקדום הוא בעצם החודש שלה ובמשך החודש נערכו חגיגות לכבודה).

'חטא העגל' ניקולא פוסן

לא משנה הסיפור,  כדאי מאוד לזכור שמשה היה אחד המכשפים הגדולים במצרים וגם אצלנו. פשוט אנחנו, היהודים לא קוראים לו מכשף, אבל אם תנסי להזכר בדברים שהוא עשה, בפחד שהטיל בפרעה ובמצרים, בהבנה שמצרים היתה דת של כישוף ומאגיה, רק אז אפשר להבין, שביום כיפור אנו בעצם פותחים את דלת התחינה בפני הקוסם הכי ענק שאי פעם כנראה היה באזורינו, ומבקשים ממנו שיעשה עמנו חסד.

תחינות יתקבלו בכל דרך, לא רואה צורך לצום, אבל קצת זמן מדיטציה והתכנסות, נראה לי בהחלט מתאים."

בברכת חתימה טובה ושנה טובה

ד.מורגן

נתראה בקרוב מאוד לכישוף כחול