על כישוף אדום ועוד כמה דברים 

רשומה נבחרת

כישוף אדום פוגש אותנו בשיא הקיץ כאשר "ימי הכלב" בשיאם. המונח "ימי כלב", מתייחס באופן מסורתי לתקופה של מזג אוויר חם ולח במיוחד, המתרחש בחודשי הקיץ – יולי ואוגוסט, בחצי הכדור הצפוני. מבחינה היסטורית, ימי הכלב הם התקופה שמגיעה לאחר עלייתה ההליאלית (עלייתו של עצם שמימי במקביל לשמש, או עלייתו הגלויה הראשונה לאחר תקופה של אי נראות עקב חיבורו עם השמש) של מערכת הכוכבים סיריוס (המכונה "כוכב הכלב"), שאסטרולוגיה ההלניסטית קישרה עם חום, בצורת, סופות רעמים פתאומיות, עייפות, חום, כלבים מטורפים ומזל רע. כעת הם נחשבים לחלק החם והלא נוח ביותר של הקיץ בחצי הכדור הצפוני. ימי הקיץ החמים האלה מסתנכרנים עם אלמנט האש. 

פעולה, רטט, זוהר, נחישות ואסרטיביות, מין, שבירת הרגלים, טיהור, הגנה, תוקפנות וכוח, הם מילות המפתח המתכתבות עם האנרגיה של כישוף אדום וטבעו הלוהט.

כישוף אדום מהדהד עם התדרים הכבדים, הפיזיים. 

הלבה שמבעבעת בלב האדמה, השרפות המשתוללות בשדות היבשים, הדם הזורם בעורקנו, החלודה בברזים, המתכות הכבדות באוקיינוסים המזוהמים. הכל סביבנו מפעפע ומבעבע רותח ואוטוטו מתפוצץ, גולש, שורף, צורב.

אני די בטוחה שאתם יודעים למה אני מתכוונת.

עונת כישוף אדום מחזירה אותנו בכוח למימד הפיזי ולגוף שלנו, להיות נוכחים כאן ועכשיו, לפקוח את העיניים, לפוצץ את הבועה ולנחות על האדמה. זה הזמן לחזק את היסודות ולחדש את מלאי הלחשים, הקריאות, ההגנות וההשבעות.

זה הזמן לתעל את האנרגיה הפראית של הדם, היצירתיות של הזרע, הכוח של השיער, הנצחיות של הצפורן ורפואת הרוק והזיעה, ללחש שישחרר אותנו מכבלי ישויות האור ויחזיר אותנו לחגיגה קרנלית מקודשת.

כמו עץ השדה

מילים: נתן זך

כי האדם עץ השדה

כמו האדם גם העץ צומח

כמו העץ האדם נגדע

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה

כמו העץ הוא שואף למעלה

כמו האדם הוא נשרף באש

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי

טעמתי מזה ומזה

קברו אותי בחלקה של עפר

ומר לי, מר לי בפה

כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה

כמו העץ הוא צמא למים

כמו האדם הוא נשאר צמא

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי

טעמתי מזה ומזה

קברו אותי בחלקה של עפר

ומר לי, מר לי בפה

כמו עץ השדה.

כמו עץ השדה.

כי האדם עץ השדה.

כי האדם עץ השדה.

עץ השדה.

Ringwalldusk by Jan Fries

השיר היפה הזה היא דוגמא קלאסית המסבירה לנו על הקשר הישיר, הפיזי והמחייב, שבין האדם לגיאוספירה והביוספירה.

האדם הוא ישות מוזרה. הנה, כתבתי את שתי המילים האלו במשפט אחד ובמעמד זה אני מתנצלת בפני אותה ישות מוארת שמיהרתי לתקוף בחיצי אגו אדומים כי לא ירדתי לסוף דעתה. 

עדיין, אני חושבת שיש מקום להסבר קטן על המונח 'ישות' ולמה ומדוע שני אנשים המדברים על אותו הנושא, יתייחסו למונח 'ישות' בצורה שונה:

ישות-  דבר בעל קיום עצמאי ונפרד, כל גוף נפרד הניתן לזיהוי, כגון חֶברה, אדם, אִרגוּן, מערכת פּרויֵקט או יחידה כלכלית מסוּיֶמת

מודה ומתוודה, מאוד הפליא אותי לראות מישהו שמשתמש במילה ישות במקום במילים אנשים או אישיות. וכאן טעיתי ואני מתנצלת.

אבל, ישות היא מה שהובנה כעומד בפני עצמו, כקטגוריה נפרדת מאחרות (אשר יכולות לחפוף לה אפילו באופן דומה מאוד או זהה), ישות אינה בהכרח חומרית. כך למעשה המונח "ישות" משמש לתיאור פרקטי של דבר מסוים אשר לפי שעה יש לתארו כפי עצמו. ניתן לראות בישות כמערכת הכוללת בתוכה תת-מערכות (כמו בצורה של קטגוריה ותתי קטגוריה).

בתחום הפילוסופיה ובמיוחד בתורת היש, מתייחסים למערכות כאלו כאל אובייקטים מופשטים. 

נהוג להשתמש במילה "ישות" כאשר רוצים להתייחס למשהו אנושי, לבעל-חיים, לצורת חיים אחרת כגון צמחים או פטריות, לדומם, או אפילו לאמונה כלשהי, או יצורים בלתי מושגים כגון רוחות רפאים. באופן זה, אפשר לראות במילה זו כמילה המתארת בעצם כמעט כל דבר קונקרטי שקיים, שהוא ישנו, או בהשאלה לדבר הקיים רק ברוח ובדמיון.

בתחום המשפטים, נוהגים להתייחס להפשטות ופיקציות משפטיות כישויות. ישות היא דבר המסוגל לשאת זכויות וחובות חוקיות. באופן כללי, הכוונה היא ל"ישות משפטית" (כגון ישות עסקית, או ישות תאגידית) או "אישיות משפטית".

השימוש במילה ישות, מבחינתי, יעשה כדי להגדיר משהו מופשט, אבסטרקטי, ערטילאי, דימיוני, רוחני… מה שמביא אותי לנקודה הבאה – 

אנחנו ישויות רוחניות.

לא יודעת מה אתכם, אבל כשאני רואה תגובה מהסוג הזה, ישר נדלקות אצלי כל נורות האזהרה האדומות…

צירוף המילים הנ"ל, הינו משפט מפתח למונולוג, שברוב המקרים יתפתח לציטוטים ודקלומים של פיסות מידע לעוסות כמו מסטיק ישן שאיבד את הטעם, לתיאוריות ניו-אייג'יות וקונספרטיביות למינהן.

 איך זה שאנשי העידן החדש (סליחה, ישויות הניו-אייג') הם אלו  שתמיד ישתמשו במושגים הכי ערטלאיים לתאר אנשים בשר ודם (נשים, בני ובנות אדם נכללים גם ברשימת הגופים הניתנים לזיהוי במקרה הזה). למה ההכחשה הזו למימד ולגוף הפיזי? הרי אם לא נטפח את הגוף הפיזי שלנו ונשמור עליו חזק בריא ושלם, הישות שממלאה את הוויתו, תקמל, תתרסק ותעלם. 

מה שמביא אותי לעניין של הישויות הכל כך מוארות, שכדי להגן על צלילות האור והבזקי הבדולח שלהן, חייבות להסתתר מאחורי שמות "פואטיים" כדי להגן על עצמן מהצל האפלולי (או כמו שמכשפות הטיק-טוק השאפתניות מכנות אותו – 'דה שאדו' ) שאנשים כמונו, בשר ודם, זיעה ודמעות, טורחים במסירות רבה לגדל ולטפח. 

אלו תמיד אותם אנשים ורואים אותם בכל רחבי הרשתות החברתיות, מסתתרים מאחורי שמות בדויים (שבדרך כלל גם מלווים בתמונת פרופיל של איזה דמות מצויירת כזו או אחרת). בכל פעם שאני נתקלת בפרופילים שכאלו ברשת, אני חושבת לעצמי, מה הם מסתירים וממי?  ולמה הם מסתתרים? 

יש הטוענים שפרופילים אלו הם ההקבלה הרשתית לאותם אנשים חסרי שם וצורה, הקריפים הללו שמתנשפים לך על הקו…

ואם השם הגיע מטעמי יצירת פרופיל מגניב וקולי, כזה שאחרים יחשבו שאתם מבינים עיניין, שאתם עמוק באוקלט ובמסתורי השםהמפורש, הגיע הזמן לנפץ עוד בועה קטנה, המאגים, המכשפות, הקוסמים והמקובלים הכי מפורסמים מאז ועד עולם, תמיד הציגו את עצמם בשמם. 

שמות המסתורין, העוצמה ודרגות החניכה תמיד תמיד נשארים בתוך הקובן, המסדר, התא או האירגון.

ואם השם הבדוי מגיע מטעמי צניעות או שמירת הפרט, עשו לעצמכם טובה ותנו לעצמכם שם שאפשר לתקשר איתו ברצינות. 

אם הייתם חיים בגולה האנגלוסקסית השם ג'ון סמית', היה הולך מצויין, הייתי אומרת "שאבי כהן" שלנו, הוא המקבילה הישראלית למיסטר סמית'.

תקראו לי יומרנית, שחצנית, פלצנית. בטוח יש עוד כמה מילים שחלק ממכם ישמח לכנות אותי בהן. 

אבל היי, לפחות אתם יודעים עם מי אתם מדברים ובגובה העיניים.

את המסיכות אני משאירה לפורים…

'מסיכות' מאת יאן פרייס

בנימה אדומה זו, מאחלת לכם כישוף אדום עוצמתי ושמח

שמרו על עצמכם כי אי אפשר לדעת מי או מה מסתתר מאחורי המסיכה.

דיתי מורגן

אומנות הכאוס וגלגל השנה – פסח

רשומה נבחרת

אז אחרי שבוע מתיש של ניקיונות מתחת למיטות, מאחורי הארונות, התנור והמקרר, סידור מגירות וכביסת ווילונות הגענו וכל מה שנשאר זה להבעיר את החמץ בפינות…

נראה לכם?  

אף פעם לא הבנתי למה כולם מתחרפנים עם הניקיונות של פסח. כאילו כל השנה אנחנו חיים בתוך ערימות של זבל והנה, שבוע לפני פסח, סוף סוף קיבלנו את האישור, מאת ראש מפקדת האביב, לנקות את הבית ואת האפשרות להצטרף לצוותי המהדרין למינהם, ולאסוף ולהוציא את החמץ מהבית. אותו החמץ שבמשך כל השנה נחשב לקדוש וכל כך הרבה אנשים במקום לזרוק את השאריות היבשות והמעופשות שלו לפח או ליונים, טורחים לנשק אותו בכובד ראש (שניה לפני נשיקת המזוזה) לארוז בשקית ולשים על הגדר מתחת לביניין או על הפח עצמו, כי לזרוק לחם קדוש זה חטא. אף פעם לא הבנתי את התופעה הזו.

וכל עיניין שריפת החמץ, במיוחד בימים אלו, שתבואת הדגנים שרוב העולם ניזון מהם, נעולים במחסנים אי שם באוקראינה כי אין באפשרותם לשנע את המכולות לנמלים או לשלוח אוניות עמוסות דגנים למזרח התיכון, מסתבר שמדינות המזרח התיכון הן הצרכניות הכי גדולות של התבואה שמגיעה מאוקראינה, מכיוון שנתיבי השייט האוקראינים חסומים על ידי צבא פוטין. אז כן, שריפת חמץ בימים אלו נראית לי כמנהג הזוי ותלוש מהמציאות יותר מבכל שנה אחרת.

קשה להתחמק מאווירת החג בימים הקודמים לערב פסח, סופרמרקטים עמוסים, תורים שלא נגמרים, ריח האקונומיקה הנישא באוויר וכמובן מהומות בהר הבית כדי שחלילה לא נשכח כי מהר הבית תבוא הגאולה (ואל תשכחו לשים פתק בכותל בפעם הבאה שאתם בירושלים, כי כמה שיותר פתקים, הגאולה תבוא יותר מהר, ככה שמעתי מישהו אומר פעם).

לפני די הרבה שנים, לא זוכרת בדיוק, החלטתי שנמאס לי מכל המרוץ המטורף של המעגל האינסופי הזה – משה בתיבה, הגדה של פסח, נקיונות לחג, בישולים, בישולים ועוד קצת בישולים ומה עם הקינוח? ומי מביא גפילטעפיש וחמין זה כשר לפסח? והאם מותר אורז? חומוס? חומץ? ואל תשכחו את הפרחים ואת ארגז היין, מותר בירה?? תבינו, גדלתי במשפחה סופר חילונית, אני מניחה שרבים ממכם באים מרגע דומה לשלי (חוות סוסים מישהו?) אבל עם כל החילוניות של המשפחה, האטרף של החגים לא פוסח על אף פולניה ובטח לא על הגפילטעפיש שלה.

אז אחרי האטרף של הקניות והבישולים הגענו סוף סוף לערב החג עייפים ותשושים, עם כוונה אחת משותפת להעביר את הערב הזה כמה שיותר מהר עם כמה שפחות הגדה. לאחי האומן היה רעיון שרק בדיעבד הבנתי כמה גאוני ומדוייק הוא היה כדי לשחרר את מכשפת הכאוס ממצוקת הסדר המסורתי.  

שולחן החג היה ערוך בצורה תאטרלית משהו, והתבקשנו על ידי הצלם, לשבת כל אחד במקום שיועד לו. כמובן שהעייפות מהניקיונות והבישולים הכניעה את כולנו ובמקום הוויכוחים העזים שמלווים בדרך כלל כל סעודה משפחתית – מי יושב איפה, התיישבנו בצייתנות לפי הוראות הבמאי וחייכנו לפי הסימן המוסכם (SAY CHEESE). התמונה קיבלה את הכותרת "הסעודה האחרונה" ובאופן מאוד סמלי פתחה מסורת חדשה של סעודות פסח.

הסעודה האחרונה

אז כמובן שאחרי כל החיוכים והצילומים כל מה שרצינו היה לצלול לתוך קערת המרק והקניידלעך אבל לאומן הבית היה כמובן רעיון אחר… המסורת המשפחתית שלנו בפסח, ואני מניחה שגם אצל עוד הרבה משפחות היא לקרוא את ההגדה בסבב- יעני כל אחד קורא פסקה או קטע לפי סדר הישיבה עד שמגיעים לחלק של האוכל. הפעם, האומן הציע שנאלתר את קריאת ההגדה באופן ספונטני. אבא שלי היה מבסוט, סוף סוף קיבל לגיטימציה משפחתית לחרטט לנו את התאוריות שלו על יציאת מצרים, פרעה וחבריו, האחיינים ציחקקו במבוכה, אחותי התעצבנה, היא טוענת שגדלה בבית מסורתי ולא מבינה למה בכל שנה אנחנו הורסים לה את המסורת (לא ברור לאף אחד מאיתנו איפה היא גדלה, אולי החסידה שזרקה אותה אצלנו במרפסת, היתה חוזרת לחגים ולוקחת אותה לחגוג אצל משפחות אחרות? אף אחד לא ממש זוכר), בקיצר הרעיון להגיד את ההגדה בצורה ספונטנית התקבל בברכה.

כמובן שספונטניות לא מגיעה לכולם בקלות ולכן החלטתי לעזור לכל אלו שנצמדו לטקסט באדיקות, ובכל פעם שהקורא הגיע למילה המורכבת מצירוף האותיות יהוה הרמתי את יד שמאל והגיתי בקול את השם המפורש – באפומט. כנראה שכוכב הכאוס היה עימי באותו הערב כי במקום הבלאגן והכאוס שחשבתי שבאפומט יביא לשולחן, הערב קלח בצורה זורמת, מהנה וספונטנית. אפילו אחותי עם שורשיה המסורתיים לכאורה, זרמה בספונטניות ונישנשה בעדנה מצלחות הסלטים וערימות המצות השמורות והפחות שמורות שהיו על השולחן. זה היה הערב בו התחלתי להבין את מהותה המורכבת של הקונספט של באפומט. כשמסתכלים מקרוב, אפשר לראות את האינטגרציה וההרמוניה הסימבולית שיצר אליפז לוי וכינה בשם באפומט.

עותק מקורי של התמונה המפורסמת מהאוסף של מוזאון המכשפות בבוסקאסל קורנוואל.

מאותו הערב, לילות הסדר שלנו קיבלו נופח הרבה יותר קליל ומהנה עם דגש על האוכל ואיכות האורחים. עם השנים התחלתי לפתח מסורת קטנה משלי בעיצוב צלחת הפסח, לקח לי די הרבה זמן לשחרר את הצלחת המקורית עם המרור, ביצה וזרוע שרופה (אף פעם לא הבנתי מה הקשר בין כנף תרנגולת שרופה לזרועה נטויה, אבל אתם יודעים, המסורת…) ואיך אפשר בלי חרוסת? עם גנים פולנים ואופק עקרב, קשה לשחרר מסורת גליציאנית בת מאות שנים של אוכלי גפילטע ממולא וצימעס. אז התחלתי בקטנה, בהתחלה החלפתי רק את הביצה הקשה בביצת שוקולד, תכלס, אף אחד לא שם לב בכלל חוץ מאחי שכל הערב דאג שאף אחד לא יגע בצלחת. לתומי חשבתי שהוא מגן על זכויות היוצרים האומנותיים שלי, בדיעבד התברר לי יותר מאוחר שכל מה שעיניין אותו זה השוקולד. עם השנים הצלחות הלכו והשתכללו, פחות מסורת יותר קישוטים, בדרך כלל הרבה פרחים ושוקולדים. 

לפני כמה שנים ביקרתי בקהיר. שבועיים של שכרון חושים וטעמים והרבה צבעים בעיניים, אבל הדבר שהכי הפתיע אותי וריגש אותי במקביל היתה ההכרה שמצריים היא הבית שלנו, אולי כבר לא הבית הפיזי שלנו אבל בהחלט הבית הרוחני שלנו. התחושה הזו של לעמוד מול הפירמידות והספינקס, הירידות והטיפוס במדרגות התלולות במבוך הפנימי של הפירמידה עצמה, היתה כמו חניכה לתוך מעמקי התודעה שלי שחזרתי הביתה, פתאום הכל היה ברור לי, ביחוד ההתעקשות שלנו כעם לדבוק במסורת של פסח. הרי ברור שלא נרצה לשכוח את כל היופי והעוצמה הזו, זה חלק מהמורשת שלנו. 

בשנה אחרי שחזרתי מקהיר חגגתי את ליל הסדר בחברת כמה חברים לכאוס, שנה ראשונה ללא משפחה והזדמנות רישמית לנפנף את המסורת אבל עדיין לציין את החג. כמו שאתם יודעים, דת ואמונה הם חלק מהכלים היותר עוצמתיים של הכאוס מג'יק וכל מה שאנו צריכים זה להתחבר ברגע הנכון לאנרגיה הנכונה ואלפיים שנים שנות מסורת בהחלט יכולים לשמש כצינור מאגי עוצמתי. הפעם, החלטנו לנסות ולהתחבר לתדר הקוסמי של פסח ובחרנו כן לקרוא מההגדה, המאוד מיוחדת ויש שיגידו השנויה במחלוקת שנערכה על ידי יהודה ברג, כן כן, השם בטח מוכר לכם, בנו של הרב ההוא האמריקאי, שכולם אוהבים לשנוא ולהשמיץ. אחלה ספר עם הרבה מאוד תובנות שלא מספרים לנו בבית הספר. מאתגרת אתכם לקרוא אותה ככה בשביל הקטע, מבטיחה שזה יעשה את ליל הסדר הבא שלכם הרבה יותר מעניין ומשמעותי.

הגדה של פסח

מכיוון שהחלטנו לקרוא בהגדה המסורתית (היא ממש לא) החלטנו את צלחת הפסח להקדיש לגמרי לרנדומליות של זרם 23. 

 השנה הקדשנו את ליל הסדר לאלה המצרית הת'ור.

הת'ור היא אחת מהאלות החביבות עלי, יש עוד כמה בפנתיאון האישי שלי, אבל קשה להתעלם מהסימליות של הת'ור ופסח. אחד מהיביטיה של הת'ור היא הפרה שמסמלת שפע. זוכרים את עגל הזהב שבני ישראל בנו וסגדו לו במדבר כשנמאס להם לחכות למשה שירד מההר. עגל הזהב סימל את השפע שהשאירו מאחריהם במצרים, כל הסיפור על זה שהיינו עבדים לפרעה, ממש לא מסתדר מבחינה היסטורית עם העובדות הארכיאולוגיות בשטח, אבל מי אני בכלל שאהרוס לכם מיתולוגיה מפוארת בת אלפי שנים. כמובן שעגל הזהב יכל היה לסמל עוד כמה וכמה אלים מצרים, אבל זה כבר סיפור אחר. מבחינתי, אותו עגל מוזהב, מסמל באופן די מושלם את העייפות מההבטחות שמתישהו נגיע לארץ המובטחת והגעגוע למה שהשארנו מאחור. הפולחן סביב העגל הסתיים בקטרסיס של ניתוצו, שמזכיר לי את הקסם של התהום (the magic of the void) הקסם המשולש שמסתכם בקריסת הצלעות לתוך התהום. צלע 1 – בני ישראל, צלע 2 – משה, צלע 3 – עגל הזהב.  האכזבה של בני ישראל מההבטחות של משה שהביאה אותם לבניית עגל הזהב ואכזבתו של משה כשירד מההר וראה את אנשיו עסוקים בפולחן העגל הביאה לשיא אקסטטי בו נהרס העגל. הריסת העגל מסמלת באופן טקסי את קריסת החלום של משה ובני ישראל. הגנוסיס הגיע יותר מאוחר בקבלת העם את לוחות הברית במעמד סיני.

ערב פסח נחגג בירח מלא שהוא הזמן בחודש בו אנו נוהגים לערוך את טקס "הורדת הירח". את הטקס כמובן התאמנו לרוח ה'תור ובמקום הטקסט הרגיל שאנו בדרך כלל אומרים להורדת הירח, הפעם בחרנו להוריד לתוכינו את ברכת הת'ור.

הת'ור

ברכת הירח:

1. אני מניח את הת'ור במצחי

  • שום דבר רע לא יעמוד שם

2. אני מניח בעיניי את הת'ור

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

3. אני מניח את הת'ור באף שלי

  • היזהרו פן היא תכבה את רוח הצפון בנוכחות האלים הגדולים

4. אני מניח את הת'ור בשפתיי

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

5. אני מניח את הת'ור בלשוני

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

6. אני מניח את הת'ור בצוואר

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

7. אני מניחה את הת'ור בגרוני

  • היזהרו פן יחסר קולה בנוכחות רא

8. אני מניח את הת'ור בפטמות שלי

  • הגברת שנשאה את האלים ונותנת להם לינוק

9. אני מניח את הת'ור בשתי הזרועות

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

10. אני מניח את הת'ור בחוליות

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

11. אני מניח הת'ור בצדי הגוף

  • שום דבר רע לא יעמוד שם

12. אני מניח את הת'ור בכבד, בריאה, בלב ובכליות, בטחול, במעיים, בצלעות ובבשר.

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

13. אני מניח את הת'ור בצידי

  •   שום דבר רע לא יעמוד שם

14. אני מניח את הת'ור בפאלוס שלי

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

15. אני מניח את הת'ור במח העצם שלי

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

16. אני מניח את הת'ור בירכיים

  • שום דבר רע לא יעמוד שם

17. אני מניח את הת'ור בברכיי

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

18. אני מניחה את הת'ור בשוק שלי

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

19. אני מניח את הת'ור בכפות הרגליים שלי

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

20. אני מניחה את הת'ור בציפורני הבוהן

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

21. אני מניח את הת'ור בפה שלי

  •  שום דבר רע לא יעמוד שם

 אחרי שהנחנו את הת'ור בכל חלקי גופנו, נוריד את הלבנה לתוך הגביע עם המשקה המקודש להת'ור – בירה. 

כמו שאתם רואים, חג הפסח של מכשפת הכאוס העיברייה, מלא בחמץ ועגלים של זהב. לאורך כל ההיסטוריה אנו עדים למנהג בו דתות חדשות מוציאות מחוץ לחוק או הופכות את כל מה שהיה מקודש בדת או באמונה הקדומה לטמא. וכך הבירה הקדושה שנמזגה בשפע בחגיגות הירח המלא לעגל הזהב הפכה לחמץ ולטומאה בחגיגות העם שיצא ממצרים. מה שכן, עדיין לא הצלחנו לשחרר את נתח הבקר (הת'ור) שבצלי החג או בחמין של סעודת החג, מהזיכרון הקולקטיבי של יציאת מצרים שטמון לו אי שם במעמקי המוח הקדום שלנו, הצאצאים של אותם משוטטי מדבר קדמונים.

מה בצלחת? הת'ור, הרעשן והמראה שלה, קצת לוטוס כחול וגבישי מור (הצמח הקדוש של הת'ור), ביצי שוקולד, כי אי אפשר בלי ביצים ובלי שוקולד, שמן יופיטר במזל דגים, ועלי הדסים.

חג שמח

נתראה בקרוב לכישוף סגול

אומנות הכאוס וגלגל השנה – כתום

עוד לא הספקנו להתאושש מאימבולק ולפנות את המזבח הירוק וכבר מתדפק לו בפתח יום המשווה האביבי המסמל לנו את הכוח הנכנס של השנה, מזרח. 

המזרח מסמל התעוררות רוחנית, והתחלות חדשות. אנו עוברים לרמה גבוהה יותר של מודעות וחוכמה רוחנית. המזרח מברך את השמש ואת תחילתו של יום חדש. כאשר העצמי הגבוה שלנו מתעורר אנו מתחילים לראות פוטנציאל בלתי מוגבל בכל מקום, כולל בעצמנו.

בחודש ניסן, מאדים, כוכב המלחמה, משפיע על העולם באמצעות מזל טלה. טלה מסמל את החלוץ המוביל את הדרך ומחוזק בכוח שהוא מקבל ממאדים – אותו כוח שאחראי גם לאביב.  על ידי שליטה בכוחו של מאדים, אנו יכולים לשלוט בכוח הצמיחה וההתחדשות בחיינו, בדיוק כפי שהטבע עושה באביב.

בעברית פירוש המילה קדם או קדמה מתייחס למזרח – ראשית זהו כיוון השמש העולה, מלשון “קדימה”, לפני שהצפון נעשה הכיוון המרכזי, היו רגילים לכוון על ידי כך שהיו עומדים לכיוון שממנו השמש זורחת (ומכאן “מזרח”). מימין דרום ומשמאל צפון.

 שנית, ומעניין יותר השימוש בו כמונח “העבר”.  בתורה, קדמה, נקרא על שם העם “הקדמוני” שישב במזרח הארץ: “את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני” בראשית ט”ו 19.

וכמובן בל נשכח את המושג “ימי קדם” ו או את אדם קדמון.

אפשר להגיד שיום השוויון האביבי הוא שער מטאפיזי לתודעת מזרח – התחדשות וצמיחה רוחנית. שער קדמון שנפתח ביום זה ונותן לנו הצצה לעבר (קדם) ולעתיד (קדימה). על שער המזרח שומר המלאך אוריאל.

אז למה בעצם כתום?

אחת התכונות הבולטות של הצבע הכתום היא לסייע בהטמעת רעיונות חדשים ולעניק לנו את החופש להיות אנו עצמנו ( הכוח הנכנס של השנה, העצמי הגבוה שלנו מתעורר, זוכרים?)הצבע הכתום משדר חום ואושר, המשלב אנרגיה פיזית והעוצמה של האדום עם עליזות הצהוב, השילוב המהפנט של השמש בזריחה. הצבע הכתום מביא ספונטניות והשקפה חיובית על החיים והוא צבע נהדר לשימוש בתקופות קשות, שומר על מוטיבציה ועוזר לנו להסתכל על הצד המואר של החיים. 

ביום השיוויון האביבי המתח בין הכוחות הפועלים הוא שווה: יש בדיוק את אותן מספר עות בין היום והלילה, האור והחושך. 

בשבילי יום השוויון האביבי מסמל את צומת הדרכים בה אנו נמצאים בשלב הזה של השנה, את הרגע הזה שכל האסימונים “נופלים” ושער “לאן פנינו מועדות” נפתח בפנינו ומראה לנו את כל האפשרויות.

כל מה שאנו צריכים עכשיו, זה לבחור באיזו דרך ללכת.

מן הסתם הוא שנסדר את האלתר (מזבח, שולחן מינחות) שלנו במוטיבים בצבע הכתום ומה יותר מתאים כמינחה מפרי התפוז הכתום והעסיסי וכמובן נרות ופרחים כתומים ולמי שזה מתאים, גם דגי זהב יתקבלו בברכה.

כישוף כתום

החומרים: שמן אתרי תפוז ו או קליפת תפוז, תפוז, נר כתום (במידה ולא מצאתם נר כתום אפשר לשים את הנר בכלי כתום, או לקשט אותו בכמה פרחים כתומים), מבער או דיפיוזר (או קטורת במידה ואין לכם שמן אתרי מבער/דיפיוזר).

התכונות המאגיות של התפוז: טיהור אנרגיות שליליות, נותן הרגשה כללית טובה, ממריץ אנרגטי לגוף ולנשמה.

התפוז מחבר אותנו לתדר מאגי פתוח ורענן, אופטימי ושמח ונותן לנו את הדחיפה האנרגטית לצעוד קדימה ולפתוח דף חדש.

הדליקו את הנרות, טפטפו כמה טיפות משמן התפוז למבער או לדיפיוזר. ביד שמאל החזיקו את קליפת התפוז ומעכו אותה קלות כדי לשחרר את השמן האתרי שנמצא בקליפת התפוז, קרבו את קליפת התפוז לאף וקחו נשימה עמוקה, שאפו את ניחוח התפוז תנו לו להציף את הוויתכם לכמה רגעים קלים. דמיינו את השער הכתום נפתח לפניכם ולפני שאתם חוצים את הסף אמרו בלחש את שבועת האביב: 

שבועת האביב איתה מביאה

את רצף הטבע, במחזוריות משתנה

זמן יצירה ולידה מחדש 

החיים מתעוררים ואיתם האדמה

התחלות חדשות נפתחות לפני

הזדמנות שוב ללכת בעקבות החלום

אפתח את הלב לחגיגת השוויון 

שמחה ואיזון לכל הברואים והבריאות

לסיום אכלו את התפוז או לפחות פלח ממנו, צאו קצת לטבע ונסו לזהות את הכתום שבו והכי חשוב חייכו, חייכו למשפחה, לחברים ולשכנים אפשר ומותר גם לחייך לזרים והכי חשוב תחייכו לעצמכם ותנו לעצמכם את הצ’אנס להתחיל שוב מחדש.

***
 מוקדש באהבה לנעם, האיש הכי מאוזן שפגשתי

אומנות הכאוס וגלגל השנה – ירוק

רשומה נבחרת

בראשון בפברואר, ברחבי העולם יחגגו את אימבולק/ברייד/קנדלמאס, אבל אצלנו בעדת הכאוס-קראפט או בשמה הלועזי אומנות הכאוס, חוגגים את יום הקסם/כישוף (רחמנא ליצלן) הירוק.

אז מה זה קסם ירוק ולמה עכשיו?

 ב -1 בפברואר, תאריך שהוא בערך באמצע הדרך בין יום ההיפוך החורפי ליום השוויון האביבי, נחגג אימבולק.

 האימבולק מסמל את “הינקות” – סימני החיים הראשונים ואת תחילת האביב. פרחים מתחילים לפרוח ואפשר לראות ניצנים קטנים על העצים. הטבע מתעורר לאיטו לאחר שנת חורף ארוכה.

אז מה כל כך קסום בצבע הירוק?

זה הזמן שהטבע בא להזכיר לנו שגם אנחנו צריכים להתעורר, להרפות מהעבר ולפנות מקום להתחלות, תוכניות וחלומות חדשים. באופן מסורתי אימבולק הוא פסטיבל לכבוד האלה בריגיד (בריגיד, ברייד, בריגיט). בריגיד היא אלת האש, הריפוי, השמש והאח. היא אלת הפריון והשירה.

ירוק הוא צבע הטבע והוא מסמל צמיחה והתרחבות, יציבות וסיבולת, הרמוניה, ריפוי, פוריות, תקווה, אהבה והגנה. איכויות אלה מהדהדות עם בריגיד והשמש, שצובעת  את הטבע בירוק, מרחיבה את הלב וממלאת אותו באהבה ובהתרגשות של חלום חדש.  הגוונים הכהים יותר של הירוק קשורים בדרך כלל לכסף.

אימבולק מסמל את התעוררות הטבע, התחלות חדשות ואהבה, היוצרים שער בזמן לקסם ירוק.

קסם, שגשוג, ריפוי, הגנה, אהבה ושפע, הם נושאים שטוב להתמקד בהם בכל עת, אך יקבלו דחיפה מיוחדת אם נכלול  אותם בשער אימבולק ובמזבח הירוק שלנו.

אז לכו והדליקו נר ירוק, או שימו תפוח עץ ירוק על האלתר שלכם (מזבח נשמע קצת כבד ומדמם..), תאכלו סלט חסה או זמנו את הענק הירוק, העיקר שיהיה לכם קצת ירוק בלב.

אימבולק שמח

עוד על כאוס-קראפט תמצאו כאן

כישוף שחור

רשומה נבחרת

Swarms of angels by Gustave Dore

מהו קסם שחור?

מאז תחילת תנועת האוקלט המודרנית, כמעט כל קוסם הגדיר את עצמו כקוסם לבן. ההגדרה 'קוסם לבן' זכתה לפופולאריות רבה ומאדאם בלוואצקי, מייסדת התיאוסופיה, הגדירה פחות או יותר את חלקי הקסם שהתאימו לתאוריות שלה כ"קסם לבן", ואת אלה שלא התאימו לה, הגדירה כ"קסם שחור". מאדאם בלוואצקי כמובן ממקמת את עצמה גבוה על קצה הספקטרום של הקסם הלבן .

גם אליסטר קראולי, שהיה אנטינומי (במקרה שלו, נגד חוקי הכנסיה והנצרות), עדיין הגדיר את עצמו כקוסם לבן שהולך על השביל היד הימנית. זאת, למרות שהוא נופל בבירור להגדרה של שביל יד שמאל. בהגדרתו, קוסם שחור, או מה שהוא כינה "אח שחור", הוא מי שמסרב או אינו מסוגל לחצות את 'התהום', כדי להכחיד לצמיתות את האגו. קרואולי האמין שכל קסם צריך להיות בשירות "העבודה הגדולה", שהייתה (1) להשיג את הידע של המלאך השומר הקדוש, (2) לחצות את התהום, וכתוצאה מכך לחיסול האגו.

למה לקסם שחור יצא שם כל כך גרוע? 

כדי לקבל לגיטימציה חברתית "הקוסמים הלבנים" פשוט צריכים משהו שיתן להם להרגיש טוב. משהו שיוכיח שהם טובים יותר מהקוסם השחור ועיסוקיו בכישוף שחור (מואהההה צחוק מרושע ברקע). במיוחד בחברה הנוצרית המוצפת בערכי הנצרות ובמוסריות שלה, הקוסמים הלבנים אהבו ועדיין אוהבים שיהיה להם על מה להצביע ולומר, "ראו, אנחנו הקוסמים המכובדים. לפחות אנחנו לא כאלה".

לרוע המזל, הרעיונות שלהם על "קסם שחור" הם בדרך כלל חוסר הבנה בסיסית מהו קסם או כישוף שחור. 

בדרך כלל, אם תבדקו יותר לעומק, תגלו שהרוב הקוסמים "השחורים", הם אנשים מכובדים למדי, ואין להם עניין להציב חזית שקרית. אפילו שטניסטים, למרות שהם די יכולים ליהנות מללעוג לאלה שראויים שילעגו להם, ולאתגר את הסטטוס קוו, יבהירו היטב היכן הם עומדים ומהם הערכים שלהם (רמז: זה לא "רוע").

אז, אחרי כל זה, מה זה קסם שחור?

נתחיל מההגדרה הפשוטה, ונסתעף משם.

"קסם שחור הוא הבלבול והשינוי המכוון של החוקים האוניברסליים של הקוסמוס".

או במילים אחרות, קסם שחור הוא להשתמש ברצון כדי לגרום לשינוי ביקום האובייקטיבי.

לא מאוד מפחיד, נכון? למה זה כל כך שחור?

ובכן, ההגדרה המצוטטת לעיל היא המפתח. זכרו שבעיני האדם הממוצע הסדר הוא בטוח ומוכר, ושינוי או "בלבול" הסדר הזה הוא ברמה של חילול השם.

אז בכל פעם שאתם מבצעים קסם שחור, ובכך משנים את הסדר הטבעי של היקום האובייקטיבי, אתם עושים את מה שסט, שפרומתאוס והשטן עשו, ועוד דוגמאות רבות אחרות. ואתם צועדים במשעול בו צעד ועדיין צועד "נסיך החושך" הארכיטיפי, אתם עשוים לשאול, "אבל האם זה לא מה שכל קוסם טוען לעשות?"

וזה מה שמוזר כאן. נראה שהקוסמים הלבנים חיים בסתירה תמידית עם התאוריות והחוקים שהם פועלים לפיהם. מצד אחד הם כופים ללא הרף את רצונם על היקום האובייקטיבי, אבל מצד שני ובאותה נשימה הם טוענים שהם רוצים להתמזג עם אותו היקום האובייקטיבי.

וזו בדיוק הסיבה שקראולי אמר שכל קסם צריך להיות רק למטרת השיח והשגת הידע עם המלאך השומר הקדוש. כל השאר מבחינתו היה בגדר קסם שחור. תכלס הוא די צדק, אבל כמה קוסמים באמת דבקים בזה?

ואני שומעת אתכם ממלמלים: "אבל מה עם קללות? האם אין שם קסם אפל?"

קסם מוגדר על ידי כוונת הקוסם. אם הכוונה שלך היא לכפות את רצונך על היקום האובייקטיבי, זה קסם שחור. אם הכוונה שלך היא להתמזג עם הכל, אז זה קסם לבן.

לכל קוסם שחור יש את הקוד האתי שלו. אם הם בוחרים לבצע קללה, זו הבחירה שלהם. הם (בתקווה) מוכנים להתמודד עם כל ההשלכות. אני לא מדבר על קארמה: אני לא חושב שהרבה קוסמים שחורים מאמינים במושג קארמה.

אנחנו הסמכות הסופית שלנו. אנחנו אלה הבוחרים איזה קסם נבצע או לא.

בהשראת מאמר מאת ברנדון אוליברס

אז איך כל זה מתקשר בעצם לסוהיין/הלווין/ליל כל הקדושים/יום המתים?

בתקופה הזו באירופה ובמיוחד בצפון אירופה שעות היום מתחילות להתקצר באופן משמעותי, שמי הקיץ התכולים הופכים לאפורים והלילות קרים וחשוכים. ההרגשה הכללית שהאפלה מתקרבת ולאט לאט עוטפת אותנו.

אם נחזור בזמן כמה אלפי שנים אחורה, זו בדיוק העונה בשנה שהחקלאי האירופאי צריך היה להחליט את איזה מהחיות הוא שומר שיעברו את החורף, זה אומר לדאוג לרפת/דיר/אורווה בטוחה ומזון זמין ואיזה חיות הוא שוחט כדי שישמשו לו ולבני משפחתו למזון, ביגוד ואנרגיה לחורף המתקרב ובא.

במקביל, כל השדות כבר נאספו והידיעה שמעכשיו עד אפריל לפחות, אין שום גידולים שיכולים להאכיל אותו ואת בני משפחתו. הפחד מפני החורף המתקרב מתחיל לכרסם בליבו. 

זוכרים את משפט המפתח ממשחקי הכס?

Winter is coming…

 אז למי אנחנו פונים שהפחד מכרסם בלב ואלת הצפון מתדפקת על הדלת? 

כשהקור והחושך מתקרבים ישנה משיכה כמעט אונבריסלית לחפש עצה ונחמה לכל מה שמעבר לווילון הדימדומים או בעולמות התחתונים או לאבותינו הקדמונים והאמהות הקדמוניות, ויש קדמונים שזכו לעלות מדרגה וקיבלו את המעמד הנשגב של קדושים/חז"ל/לואה ואולי אפילו לפעמים כל מיני אלוהים/ות שונים ומשונות.

חגי גלגל השנה מאז ומעולם נחגגו סביב הירח המלא או הנולד, סוף חודש אוקטובר היה הזמן בו הקהילות הקלטיות הפגאניות התאספו כדי לחגוג את מות הקיץ באופן רשמי ותחילת החורף,לחג שלהם הקלטים קראו סוהיין(Samhain). במקביל, שכניהם האנגלים הפגאנים חגגו את הווינטרפיילט'(Winterfylleth) והנורדים חגגו את הווינטרנייטס(winternights/ventaetr), כל החגים הללו ציינו את תחילת החורף, הימים מתארכים וחשוכים וסוף היבול.

במאה התשיעית חלק מהכנסיות בבריטניה החלו לציין את יום כל הקדושים בין ה 31 באוקטובר והראשון לנובמבר, האפיפיור גרגורי הרביעי הרחיב את החגיגות לכל שאר הכנסיות הקתוליות ברחבי העולם.

הסיבה לציון חג נוצרי זה הינה מצד אחד שרירותית נטו – היו צריכים למצוא תאריך, התאריך הזה היה פנוי, מצד שני הייתה מגמה למשוך את הציבור הפגאני לחיק הכנסייה על ידי להציע להם חגיגות "מוכרות" באותן תאריכים ועם אותו ציוויון. 

החגים שהקהילה הפגאנית המודרנית חוגגת כיום, הלווין וגם סוהיין משויכים יותר למגמה שהחלה במאה התשיעית מהכנסיות שרצו למשוך קהל. הדלעת שכל כך פופולרית בעונה זו היא הרבה יותר משמעותית לחגים האורגינליים מאשר שיטוט בטירה רדופת רוחות באמצע הלילה או סיאנס חברי להעלות את דודה נחמה.

וכמובן, כמעט שכחתי, הכי אופנתית ותכלס די מגניבה היא כמובן סנטה מוארטה – Santa Muerte, 

גברת המוות הקדושה. הקאלט של סנטה מוארטה החלה מתישהו בתחילת המאה העשרים במקסיקו כמחאה פוליטית וחברתית על הממשלה המושחתת הדקדנטית ששלטה אז, סנטה מוארטה, או כפי שכונתה בפי האמן חוסה גוואדלופ פוסדה – קטרינה. על ידי דמותה של קטרינה, העביר חוזה פוסדה את המסר החברתי שלא משנה מאיפה באתם וכמה כסף יש לכם בארנק או בבנק, כולם בסוף נאספים על ידי קתרינה, סנטה מוארטה.

Santa Muerte by Jan Fries

קטרינה הפכה לסוג של זהות עממית ורבים הזדהו איתה. בתחילת שנות הארבעים החלו להסתמן נקודות פולחן לסנטה מוארטה בפרברי העיר טפיטו במקסיקו, בשנות האלפיים הקאלט כבר התפשטה בכל רחבי מקסיקו ואפשר למצוא אותה גם באיזורים מסויימים בארצות הברית. כיום הקאלט של סנטה מוארטה מהווה את הקבוצה הדתית השניה בגודלה במקסיקו ויש כאלו שאומרים מהווה סכנה להאפיל על הקדושה מגואדלופה שהיא הקדושה הפטרונית של מקסיקו. 

חגיגות יום המתים במקסיקו מתערבבות בקלות עם חגיגות סנטה מוארטה, גברת המוות הקדושה שלא פוסחת על אף אחד ומקבלת אל כנסייתה את כולם, נשים, גברים וטף, עשירים ועניים, עורכי דין ופושעים, שופטים וראשי קרטל, שחורים ולבנים, ואת כל המגדרים השונים ומה שביניהם. 

כולם יזחלו על ברכיהם בדרכי עפר לקבל את ברכתה ואיזו שאכטה לדרך.

וכמובן לא נשכח לציין את הפסטיבל לכבוד משפחת גדה (Fete Gede) במסורת ההיטי וניו אורלינס וודו אבל על זה נדבר כבר בפוסט נפרד.

אז שיהיה לכם חג שחור עם הרבה דלעות ואיזה קדוש אחד או שניים וזה ממש בסדר גם לזמן איזה סבתא רבא בריבוע  והכי חשוב, אל תשכחו לקחת מעיל כי נעשה כבר קריר.

נתראה בפעם הבאה בחג החגים ובכישוף הכישופים כשהגלגל יעצור בצבע אוקטרין.

***

אומנות הכאוס וגלגל השנה – כחול

רשומה נבחרת

binary comment

וכרגיל, גלגל השנה ממשיך להסתובב לו, ולא מתעכב או עוצר אפילו לא לרגע קט כדי שנוכל לעצור ולהבין מה שקורה סביבנו והופ, המחוג מצביע על יום השיוויון הסתווי, מאבון, כחול והשנה אפילו כאילו שבסינכרון מושלם עם סוכות.

Mabon הוא חג פגאני, ואחד משמונה השבתות הפאגניות שנחגגו במהלך השנה. מאבון מציין את יום השוויון הסתווי. תרבויות רבות נהגו ביום זה להודות על כל שפע היבול שקצרנו ובצרנו עד עכשיו. מאבון מסמל את סוף תקופת 'הקציר השני' שמגיעה לאחר הבציר הראשון בלאמאס (או תקופת שבועות אצלינו).

בנוסף לזה מאבון מסמל את האיזון שבין האור והחושך והסימביוטיקה בינהם – אין אור ללא חושך ולהפך. ביום השיוויון הסתווי אנו חוגגים בעצם את סופו של הקיץ.

כחול הצבע הכחול מייצג את השמיים ואת הים ומתקשר למרחבים פתוחים, חופש, אינטואיציה, דמיון, השראה ורגישות. כחול מייצג גם עומק, אמון, נאמנות, כנות, חוכמה, ביטחון, יציבות, אמונה ואינטליגנציה.

באומנות הכאוס, הכחול מסמל את עונת השפע, כל היבולים שטיפחנו במשך השנה החולפת נאספים עכשו לתוך מאגרים שישמשו אותנו בחודשים הבאים, עד הקציר הבא. זמן להודות על כל השפע בחיינו ולזמן עוד עתודות של שפע שיפתחו בפנינו.

סוכות אז איך זה בעצם מתקשר לסוכות? 

השנה חג סוכות הסתנכרן לגמרי עם יום השיוויון הסתווי ומאבון.

הסתנכרנות זו מביאה לנו הצצה פאגאנית אל תוך החג הזה שלנו, הצצה שלא קשורה ל 40 שנה במדבר, למשה או לעגל הזהב

משה ומטה נחושתן, ג'ון הול 1793

סוכות הוא אחד משלושת הרגלים שהם תכלס, החגים העיקריים ביהדות.

'שלושת הרגלים' הם פסח, שבועות וסוכות ובחגים אלו, 'עלו לרגל', אבותינו ואמהותינו הקדמונים לבית המקדש. 

עלו – כי הדרך לירושלים היא עליה אחת גדולה ותלולה… 

לרגל – (ברגל) כי לא היתה תחבורה ציבורית אז…

בפסח חגגו את סוף החורף והאביב

בשבועות חגגו את עונת הקציר וביכורי היבולים

בסוכות חגגו את עונת האסיף של אחרוני היבולים

חלק חשוב בחג הסוכות הוא הברכות על 7 המינים, בברכות אלו אנו בעצם מודים על השפע שגודל/גדל/יגדל בארצינו ועל התנובות שגידולים אלו נותנים לנו ומספקים לנו ולבעלי החיים שברשותינו מזון לאורך השנה.

השנה חגיגות הכישוף הכחול נפתחו בלחש מכושף חדש, לכבוד הירח המלא ביום השיוויון הסתווי, שקיבלתי מחבר מכשף סיני. 

בבושם חדש שהשקתי – BLUEMAGICK – פרטים בקרוב מאוד. 

סוכה אמנם לא בניתי, וגם לא ממש התחשק לי לשבת בסוכה של החבדניקים בעיר, אז פיציתי עם אכילת כמה שיותר מ 7 המינים הטעימים (מלא גלוטן-חיטה, מרק עם גריסים-שעורה, טונות של תמרים-מדג'ול מלווים בכמה בקבוקי יין איכותי-גפן ואפילו מצאתי ריבת תאנים בחנות של היוונים).

אז חג כחול שמח לכם, הקדישו כמה רגעים להודות על השפע שמסביבכם.

ומי שחושב שהוא לא בשפע או לא מצליח להתחבר, אם אתם ליד הים, לכו לים ונישמו את מרחבי הכחול הפתוחים האלו אליכם תנו לשפע הכחול הזה להציף אתכם.

מי שאינו ליד הים, שייצא החוצה וישקיף אל השמים של שעות הבוקר, ויתמלא במרחב האינסופי הזה השופע כחול.

***

כישוף ירח מלא ליום השיוויון הסתווי

במסורת הכישוף הסיני, ירח מלא ביום השיוויון הסתווי, הוא זמן מצויין להכנת מראת ירח -Tai Yin Jing. המראה צריכה להיות עגולה. את המראה אנו מחזיקים מתחת לירח ומכוונים אותה בצורה כזו שפני הירח ישתקפו בה. ככה אנו מטעינים את המראה באנרגיות של אלת הירח. 

את המראה אנחנו שומרים במקום שהשמש לא תגיע אליה. 

בכל פעם שאנו מרגישים עצובים או בדיכאון או דיכדוך או סתם בבאסה, ניסתכל במראת הירח ונראה את יופיה של אלת הירח משתקף אלינו בחזרה.

בכל פעם שאנו מרגישים טוב ושמח, נסתכל במראת הירח ונראה איך אנחנו קורנים וזורחים באורה של אלת הירח.

***

נתראה בכישוף הבא – כישוף שחור

דיתי מורגן

חגי תשרי וגלגל השנה

שופר

השיעורים הכי חשובים שלנו מגיעים בדרך כלל ברגעים, מקומות ואנשים לא צפויים. אחד מהשיעורים הללו הגיע אתמול בבוקר, ערב יום כיפור.

השעה רבע לתשע בבוקר, עדיין עם הקפה (הראשון) של הבוקר, לא יודעת איך אצלכם, אבל אצלי כל שעה לפני עשר בבוקר זה תכלס ליפנות בוקר… מוח צמר גפן, קורי עכביש בעיניים וחצץ בשיניים.

הטלפון רוטט בהתרגשות , ומודיע לי שיש לי הודעה.

מה לעזאזל, אני חושבת לעצמי,  אבדוק אחר כך, אחרי אחר כך אולי אפילו קצת יותר מאוחר, אבל אותה הסקרנות שגם הרגה את החתול, מגרדת לי ובאצבע רדומה אני בודקת ממי ההודעה.

זאת מ', אחת מתלמידותי השנונות והמבריקות ביותר. 

ביננו, כל התלמידים שלי מבריקים ולפעמים אני לא בטוחה מי לומד ממי ומי מלמד את מי.

ההודעה של מ' אתגרה אותי על הבוקר, להלן פירוט השיחה:

מ' – "מתוך סקרנות וההכרות שלי איתך ועם העולמות שאת מחוברת אליהם… 

מהי בעצם האנרגיה של יום כיפור? כאילו הוא יושב על חצי ירח בדרכו להתמלאות. מה הנקודה האנרגטית הזו בעולם הפאגאניזם והכישופים? למה דווקא הנקודה הזו ברגע הזה?"

אני – "צריך לעשות את ההפרדה בין האנרגיה של יום כיפור, שהיא רלוונטית אך ורק ליהודים, לבין תנודות הירח.

קודם כל תבדקי עם עצמך מה יום כיפור מסמל לך באופן אישי.

מבחינת הירח המתמלא;

כל החגים שלנו(היהודים), חלים או במולד הירח(רובם) או בירח המלא.

חגי תשרי הם מאוד אנרגטיים, כי בירח אחד נדחסים ארבעה חגים!    

ראש השנה

כיפור

סוכות

שמחת תורה.

איך שאני רואה את זה, זו חגיגה מתמשכת במשך ירח שלם של השנה הבאה עלינו לטובה – מעין מיקרוקסמוס של השנה שנפתחת.

ואנו מקבלים הצצה למה שהולך להיות.

חצי ירח עולה, או במונח המדוייק שלו – "הרבע הראשון של הירח",

מסמל (לדעתי),  את הכוח הנולד, מצטבר וגודל עם האור החדש שנכנס במולד הירח, אוסף את כל העוצמה שתגיע לשיאה בירח המלא (סוכות) ותשוחרר עם קורבן החג(בסוכות היו עולים לרגל לבית המקדש והכוהנים היו מעלים עולה- קורבן במילים פשוטות), הקורבן מייצג את כל מה שאנחנו מוכנים להקריב מעצמנו כדי לפתוח דף חדש.

ברבע האחרון של הירח (חצי ירח יורד), אנו חוגגים את שחרור הקורבן בתקווה שיתקבל בברכה ותבוא עלינו שנה טובה.

חגיגות שמחת תורה (שמציינות את סיום קריאת התורה במלואה והתחלתה מחדש )

שימי לב שהחגיגות מצויינות ב"הקפות" – הריקודים עם ספר התורה במעגל – 

סמליות קלאסית לציון מחזוריות מעגלית ותנועת הירח…

אנחנו עם פאגני, סוגדים לאל הירח (מי הוא האל הזה, זה כבר נושא לשיחה אחרת), אבל מרוב שטיפות מוח במשך אלפי שנים, שכחנו מזה.

***

לא זכרתי מה יום כיפור מסמל ולמה אנו חוגגים אותו דווקא בתאריך זה, אז בדקתי 😊

לפי חז"ל, זה היום שבו (כנראה, אולי, אם אנחנו מאמינים בזה) משה ירד מהר סיני עם לוחות הברית, ומצא בנפשו את המקום לסלוח לעדת המתבוללים הסוגדת לעגל הזהב (סמלה האולטימטיבי של האלה האט'ור, שחודש תשרי, לפי הלוח המצרי הקדום הוא בעצם החודש שלה ובמשך החודש נערכו חגיגות לכבודה).

'חטא העגל' ניקולא פוסן

לא משנה הסיפור,  כדאי מאוד לזכור שמשה היה אחד המכשפים הגדולים במצרים וגם אצלנו. פשוט אנחנו, היהודים לא קוראים לו מכשף, אבל אם תנסי להזכר בדברים שהוא עשה, בפחד שהטיל בפרעה ובמצרים, בהבנה שמצרים היתה דת של כישוף ומאגיה, רק אז אפשר להבין, שביום כיפור אנו בעצם פותחים את דלת התחינה בפני הקוסם הכי ענק שאי פעם כנראה היה באזורינו, ומבקשים ממנו שיעשה עמנו חסד.

תחינות יתקבלו בכל דרך, לא רואה צורך לצום, אבל קצת זמן מדיטציה והתכנסות, נראה לי בהחלט מתאים."

בברכת חתימה טובה ושנה טובה

ד.מורגן

נתראה בקרוב מאוד לכישוף כחול

כישוף אדום – לאמאס

לאמאס מציין את שיא הקיץ, וכמו שאר פסטיבלי רבעי השנה (סוהיין, אימבולק, בלטיין) הוא מייצג את השינוי באנרגיה. הקיץ מרגיש כאילו הוא יימשך לנצח, אך כעת אנו מתחילים לראות את הסימנים הראשונים לשינוי והתמרה. בשדות גידולי הדגנים הפכו מירוק לזהב והם נאספים. הפירות הראשונים, האגוזים והזרעים מבשילים ועלינו לחשוב על מה אנו רוצים לאסוף, כגון זרעים וצמחי מרפא שיעזרו לנו לעבור את החורף. זה הזמן להפיק את המרב מהימים הארוכים, לטייל, לצאת ולהנות מהחופים ומקורות המים הטבעים.

אדום 

הצבע האדום מסמל את הדם והאש, אהבה, תשוקה, חום, געגוע, תאווה, מיניות, רגישות, רומנטיקה, שמחה, כוח, מנהיגות, אומץ, מרץ, כוח רצון, זעם, כעס, סכנה, זדון, זעם, מתח, פעולה, רטט, זוהר ונחישות.

לאמאס הוא השער בשנה שבו אנו מתחברים לאנרגיה האדומה. 

זה הזמן לחתוך, לשבור, לקצור את כל האלמנטים ההרסניים של עצמנו, התרבות שלנו, שבקוסמוס.

הזמן לקצירת 'גידולי הקיץ' ושריפת כל מה שאינו נחוץ לנו יותר.

בכל שנה כישוף אדום הוא הזמן שלי להתחבר לאלה האדומה הרי היא באבאלון/אשתר ולאל האדום – סט, וכמובן לגאנשה שהצבע האהוב שלו הוא אדום.

האלתר

האלתר לכישוף אדום, מן הסתם מתבקש שיהיה בצבע אדום… מפה אדומה, נרות אדומים, פרחים אדומים וכל דבר שמתקשר לכם לסממנים והסיבוליקה של כישוף אדום. 

היין האדום מסמל את הדם שזורם בעורקינו ונותן לנו חיים או מוות, הריחות שמתקשרים עם הקריאה לאלה האדומה הם יסמין וורד, אשר כל אחד בניפרד או שניהם ביחד. 

הריטואל

את הערב פתחנו במדיטציה לגאנשה, פורץ המחסומים ופותח השערים. 

בעזרת גאנש מנטרה אנו הופכים את אנרגית האדום ההרסנית לאדום של חיים, חיוניות ובריאות, אומץ, מנהיגות ונחישות.

לאחר הפסקה קלה המשכנו במדיטציית דימיון מודרך לפתיחת התודעה:

שבו בנוחות, לא משנה אם זה על הרצפה, כורסא או כיסא, כן חשוב שיהיה לכם נוח ועמוד השדרה ישר.

דמיינו מעגל סביבכם שהוא קצת יותר גדול מקוטר מעגל כשזרועותיכם פרושות לצדדים ואתם בדיוק במרכזו. 

נשמו 3 נשימות עמוקות ובשאיפה הבאה מלאו את ריאותיכם לגמרי. 

בזמן השאיפה הסבו את תשומת ליבכם למלא את המעגל בצבע אדום. 

נישפו את האויר ששאפתם החוצה. רוקנו את הריאות לגמרי מאויר. כשאתם נושפים את האויר החוצה, הסבו את תשומת ליבכם לנקודה אחת קטנה באמצע הלב שלכם.

נישמו כך בין 5- ל 10 שאיפות-נשיפות עד שהמעגל שיצרתם סביבכם אדום לגמרי.

כשאתם מרוצים מהמעגל האדום סביבכם, קחו עוד שאיפה עמוקה והפעם הסבו את תשומת הלב שלכם לחדר שבו אתם נמצאים ומלאו אותו בזמן השאיפה בצבע אדום.

ושוב, נישפו את האויר ששאפתם החוצה. רוקנו את הריאות לגמרי מאויר. כשאתם נושפים את האויר החוצה, הסבו את תשומת ליבכם לנקודה אחת קטנה באמצע הלב שלכם.

נישמו כך בין 5- ל 10 שאיפות-נשיפות עד שההחדר סביבכם אדום לגמרי.

כשאתם מרוצים מהחדר האדום סביבכם, קחו עוד שאיפה עמוקה והפעם הסבו את תשומת הלב שלכם אל מחוץ לחדר, מחוץ לבית, קחו את תשומת ליבכם החוצה אל הרחוב, השכונה, העיר, השמיים, הכוכבים, שביל החלב, כמה רחוק שאתם יכולים. ומלאו את החלל הזה בזמן השאיפה בצבע אדום.

ושוב, נישפו את האויר ששאפתם החוצה. רוקנו את הריאות לגמרי מאויר. כשאתם נושפים את האויר החוצה, הסבו את תשומת ליבכם לנקודה אחת קטנה באמצע הלב שלכם.

נישמו כך בין 5- ל 10 שאיפות-נשיפות עד שההחלל שלכם אדום לגמרי.

כשאתם מרוצים מהחלל האדום סביבכם, קחו נשימה עמוקה ואמרו בקול רם 

בואי!

פיקחו את העיניים, קומו וגשו לאלתר שלכם, הניפו את גביע היין (אדום כמובן אם זה לא היה ברור) ביד שמאל וקראו בקול את הקריאה לאלה האדומה:

*נשלחתי ממקור הכוח,

והגעתי לאלה החושבים אותי,

ונמצאת בין אלה המחפשים אותי.

הביטו בי, אתם החושבים עלי,

ואתם השומעים, שמעו אותי.

אתם שמחכים לי, קחו אותי לעצמכם.

ואל תגרשו אותי מעיניכם.

ואל תגרמו לקולכם לשנוא אותי, ולא לשמיעתכם.

אל תתעלמו ממני בשום מקום ובכל זמן. 

היזהרו!

אל תתעלמו ממני.

כי אני הראשונה והאחרונה.

אני המכובדת והשפלה.

אני הזונה והקדושה.

אני האישה והבתולה.

אני <האם> והבת.

אני אבריה של אמי.

אני העקרה

ורבים הם בניה.

אני היא שהחתונה שלה נהדרת,

ולא לקחתי בעל.

אני המיילדת והיא שלא נושאת.

אני הנחמה של כאבי ליידתי.

אני הכלה והחתן,

וזה בעלי שהוליד אותי.

אני אמו של אבי

ואחותו של בעלי

והוא צאצא שלי.

אני השפחה של מי שהכין אותי.

אני שליטת צאצאי.

אבל הוא זה שהוליד אותי לפני הזמן ביום ההולדת.

והוא צאצא שלי בזמן (כשיגיע) הזמן,

והכוח שלי הוא ממנו.

אני שרביט כוחו בצעירותו,

והוא המוט של זקנתי.

ומה שהוא רוצה יקרה לי.

אני השתיקה הבלתי מובנת

והרעיון שזכרונו הוא תכוף.

אני הקול שהצליל שלו מגוון

והמילה שהופעתה מרובה.

אני הביטוי של שמי.

לאחר שסיימתם ליגמו מהיין ומזגו לכם עוד כוס, האלים האדומים אוהבים יין.

נתראה בכישוף הבא.

*תרגום חופשי לחלק הראשון של "רעם (מוח מושלם) מחשבה מופלאה" (Thunder perfect mind)

אומנות הכאוס וגלגל השנה – צהוב

רשומה נבחרת

גלגל השנה ממשיך להתגלגל לו, והנה בעוד רגע קט נקבל את השמש בתפילות, ברכות ובהודיה גדולה על כל הטוב, האור והשפע שהיא מעניקה לנו ועלינו. היום הארוך בשנה עומד בפתח ואיתו נגלה לנו עוד שער – שער כישוף צהוב.

היום הארוך בשנה, או "יום היפוך הקיץ" או הסולסטיס – The Solstice, מתרחש פעמיים בשנה – מה שמכונה סולסטיות – ציר כדור הארץ מוטה בצורה מקסימלית לכיוון השמש. חצי הכדור המוטה לכיוון השמש, רואה את היום הארוך ביותר שלו, ואילו חצי הכדור המוטה מן השמש, רואה את הלילה הארוך ביותר שלו.

המילה סולסטיס נגזרת מהלטינית sol -"שמש" ו sistere -"לעמוד במקום", מכיוון שבזמן ההיפוך נראה כי נטיית השמש "עומדת במקום"; כלומר, התנועה העונתית של המהלך היומי של השמש (ממבט מכדור הארץ) נעצרת בגבול הצפוני או הדרומי לפני שהיא ממשיכה בכיוון ההפוך.

יום ההיפוך הקיצי מסמן את תחילת עונת השפע ומביא איתו אנרגיה חדשה, רעננה ומלאת חיים, המשתוקקת לנוע ולחגוג את ימי הקיץ הארוכים בחוץ, בטבע, בים.

צהוב הוא הצבע של השמש. הוא מסמל אופטימיות, אנרגיה, שמחה, אושר וחברות. 

צהוב הוא צבע ממריץ, שמגרה את העצבים, הבלוטות והמוח שלנו, מה שהופך אותנו ליותר ערניים ומלאי אנרגיה.הוא מגביר את הזיכרון והאינטלקט שלנו, מעורר מחשבה מקורית, סקרנות  ומעודד תקשורת. צהוב הוא הצבע שמקדם פעילות ואינטראקציה, עוזר לנו למצוא דרכים חדשות ורעיונות חדשים. 

הצבע הצהוב אוהב אתגר, במיוחד אתגר מנטלי. הוא הצבע של זה ההוגה המעשי, ולא החולם.

צהוב קשור לאגו ולתחושת הערך העצמי שלנו, לאיך שאנחנו מרגישים כלפי עצמנו ואיך שאנחנו נתפסים על ידי אחרים.

כישוף צהוב מתחבר ומתקשר עם האגו – כל מה שמייצג את 'האני', 'העצמי'.

יש מן סברה כזו שהאגו הוא החלק "הרע" שלנו, החלק שאנחנו צריכים להחביא ולהסתיר ואפילו לפעמים להתכחש לו.

קצת חומר למחשבה:

כדי להיות מכשף טוב חזק ומוחלט, אנחנו צריכים להתחבר לאגו שלנו ולמצוא את נקודות האגו שעוזרות לנו ליצור ולהתפתח. באותה המידה אנו חייבים לשמור על איזון כדי לא לגרום לאגו להתנפח ולהפוך אותנו לסוג של מפלצת אגואיסטית.

נסו לחשוב מה הנקודות החזקות באופי ובמהות שלכם. במה אתם הכי טובים, אל תתביישו מעצמכם, זהו בדיוק הזמן ללטף לעצמכם את האגו ולהכיר בנוכחות, בכוח ובכשרון שלכם.

לקראת הסולסטיס אני ממליצה להכין אלתר לשמש ולהשתמש בכמה שיותר מוטיבים צהובים שמסמלים את הכישוף הצהוב, הקסם של האגו, האני והעצמי העכשווי והעתידי.

קמומיל

הליקריסיום

לחובבי טיקסי האמבטיה, השמנים המתאימים ליום זה הם הקמומיל, הליקריסיום (דם המכבים) וקלנדולה. 

שמן השמש ליום ההיפוך הקייצי

כף שמן קלנדולה

2 טיפות שמן אתרי הליקריסיום

3 טיפות שמן אתרי קמומיל 

ערבבו את השמנים האתריים לתוך שמן הקלנדולה ואחסנו את התערובת בצנצנת או בקבוקון קטן לשימוש בזמן הטקס.

הדרך המתאימה ביותר לדעתי לשימוש בשמנים ביום מיוחד זה, תהיה דווקא לא באמבטיה אלא במשיחה סימבולית של "צ'אקרת" מקלעת השמש והעין השלישית.

הטקס מחולק לארבעה חלקים – ארבע ברכות, לפני כל ברכה מישחו את עצמכם בתנועה סיבובית (נגד סיבוב השעון) באיזור מקלעת השמש והעין השלישית ואז אמרו את הברכה לפי ההנחיות המצורפות מטה.


השנה בחרתי את טקס השמש של אליסטר קרואולי מתוך Liber Resh 

הסימליות של האלים המצריים לפי המסורת של קרואולי, לא תמיד מהדהדת בהרמוניה עם המסורת המצרית הקדומה, לכן, אין טעם לנסות ולהשוות בין המסורות הנ"ל. קרואולי יצר מסורת חדשה ואותנתית משלו והשימוש שהוא עושה בסמלים מצריים עדיין רלוונטי והגיוני אף על פי שלא מתיישר בקו אחד עם הפרקטיקה המצרית העתיקה.

בספר Liber resh קרואולי מחלק את הטקס ל4 חלקים כאשר כל חלק מסמל תקופה אחרת בחיי השמש.

אטום (Atum)מסמל את השמש בסוף חייו, את "הסבא" הזקן לכן אנו פונים אליו בברכת השקיעה.

חפרה (Khephra) מסמלת את השמש בתקופת חצות עד הזריחה – ההבטחה לשמש שיוולד מחדש בזריחה.

רא (Ra) מייצג את השמש מהזריחה ועד חצות היום, ומסמל את השמש החדש במלוא כוחו והדרו.

האת'ור (Hathor) מייצגת את השמש מחצות היום ועד השקיעה, והיא מסמלת את כוחה של השמש בשיאה, בוערת במלוא עוצמתה ויוקדת במרומי השמיים.

את הטקס נתחיל בשקיעה בערב שלפני הסולסטיס – בערב יום ראשון ה20/6 בברכות של השקיעה, נמשיך בחצות הליל לברכות הלילה, נמשיך בזריחה של יום שני ה 21/6 בברכות הזריחה ונסיים בחצות היום של הסולסטיס עצמו יום שני ה 21/6 בברכות היום.

לידתו מחדש של אלוהי השמש – טקס פולחן הקיץ

בשקיעה – ה 20 ליוני 

ברכה ראשונה לשמש – פנים למערב , ידיים מונפות למעלה

אמרו את המילים הבאות בקול רם:

הללו את אטום (Atum) של השקיעה, 

המשייט בשמחה בספינתו לעבר שקיעת השמש.

טהוטי (Tahuti) עומד בהדרו על החרטום, ורה-הור (Ra-hoor) עומד על ההגה.

הללו את אטום ממעונות היום!

בחצות הלילה 

ברכה שניה לשמש – פנים לצפון , ידיים מונפות למעלה

אמרו את המילים הבאות בקול רם:

הללו את חפרה (Khephra) במחבואך, 

המשייטת בדממה בשחקים בספינתה בשעת חצות הלילה

טהוטי עומד בהדרו על החרטום, ורה-הור עומד על ההגה.

הללו את חפרה ממעונות הערב.

בזריחה 

ברכה שלישית לשמש – פנים למזרח , ידיים מונפות למעלה

אמרו את המילים הבאות בקול רם:

הללו את רא (Ra) העולה בשמייים, 

המשייט בכוחך העולה, בספינתו לעבר הזריחה.

טהוטי עומד בהדרו על החרטום, ורה-הור עומד על ההגה.

הללו את רא ממעונות הלילה!

בצהרי יום – 21 ליוני ( חצות היום שעה 12:00)

ברכה רביעית לשמש – פנים לדרום , ידיים מונפות למעלה ,

אמרו את המילים הבאות בקול רם:

הללו את האת'ור (Hathor) הנצחית, 

המשייטת ביופיה המרהיב בספינתה בצהרי היום .

טהוטי עומד בהדרו על החרטום, ורה-הור עומד על ההגה.

הללו את האת'ור ממעונות הבוקר

*תרגום חופשי שלי לליבר ר' Liber Resh מאת אליסטר קרואלי.

טקס אמבט הירח החדש

הירח החדש מביא איתו מחזור נוסף של התחלות חדשות ולידה מחדש. זה הזמן למקד את הכוונות, הרעיונות והחלומות שלנו ולנתב אותם באופן יצירתי.

שמן אתרי מרווה מרושתת – CLARY SAGE,  מעודד בהירות, חשיבה ברורה וחזיונות. כמה טיפות באמבטיה הטקסית יעזרו לנו להיפתח לשינויים ורעיונות חדשים, לנקות את הראש ולפנות מקום לשינוי תודעתי בתפיסות עולם ישנות שכבר לא עובדות בשבילנו.

מרווה מרושתת

שמן אתרי מרווה מרושתת, משמש בעיקר לתמיכה ואיזון המחזור החודשי,בלידה ויכול לסייע בשחרור הפרעות בתפקוד המיני של נשים. מרווה מרושתת מאזנת ומרגיעה את המערכת העצבית באופן כללית יעילה מאוד במצבי  דלקת וזיהומים בגרון ובנשימה.

מרווה מרושתת משפיעה ומרגיעה את הגוף והנפש,מעודדת שינה וחלומות צלולים ויוצרת בנו תחושת אופוריה.

הטקס

הכינו את תערובת השמן בקערה קטנה, כף אחת של מלח ים וכ 6-10 טיפות שמן אתרי מרווה מרושתת.

כאשר האמבטיה מלאה, הוסיפו את התערובת לאמבטיה וציירו את הסיפרה 8 במים תוך התמקדות בכוונתכם ותפילותכם, הציעו את עצמכם (על ידי כניסה למים) ליישות השמן. תנו לגוף להירגע במים. עיצמו את העיניים, וקחו כמה נשימות עמוקות. שאפו לתוכיכם את ניחוח השמן והקשיבו למדיטציה.

צ'אנדרה (ירח) גיאטרי מנטרה:

Om kshira-putraya vidmahe

Amrita-tattvaya dhimahi

Tanno chandra prachodayat


* אני ממליצה להקליט את המדיטציה מראש, כדי שתוכלו להקשיב לה בזמן שאתם רוחצים. 

אני מכינה רשימת השמעה שנמשכת בערך 25-30 דקות, שמתחילה עם קצת מוזיקה מרגיעה, בערך 7-10 דקות, ואז מדיטציה מודרכת בערך 10 דקות, ואחריה עוד 10  דקות של מוזיקה מרגיעה. 

כשהמוזיקה נעצרת, זה הזמן לצאת מהאמבטיה.

*כאשר אמבטיה אינה אפשרות, תוכלו לשאוף את השמן תוך כדי האזנה למנטרה / מדיטציה. לאחר סיום המנטרה, הודו ליישות השמן והניחו את בקבוק המרווה המרושתת בחזרה במקומה על אלתר הירח החדש. 

*** שאיפה מוגזמת של שמן מרווה מרושתת, עלולה לגרום לכאבי ראש!